רצועת עזה לא ירדה בשבוע החולף מן הכותרות. בראשית השבוע התפרסם דו"ח מבקר המדינה ובו ביקורת על האופן שבו ניהלו הדרגים הצבאי והמדיני את מבצע צוק איתן. אחר כך באו דבריו של ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, ולפיהם עזה ניצבת בפני קריסה כלכלית העלולה להביא להתלקחות לאורך הגבול. את השבוע חתמה הכרזה של הזרוע הצבאית של חמאס כי התנועה נחושה להגיב לכל פעולה ישראלית, גם אם מוגבלת, וגם אם משמעות הדבר הידרדרות לעימות כולל.
מעניין לגלות כי דו"ח המבקר בעניין עזה עורר רעש בעיקר בתקשורת הישראלית. בעולם הערבי מיעטו לגלות בו עניין. זאת בניגוד גמור לדו"ח וינוגרד שפורסם בעקבות מלחמת לבנון השנייה ואומץ בהתלהבות בידי חסן נסראללה, המרבה לעשות בו מאז שימוש כהוכחה לטענתו כי ארגונו הוא שניצח "ניצחון אלוהי" את ישראל. במקרה של עזה, גם חמאס לא ניסה מעולם להציג את צוק איתן כניצחון או כהישג של הארגון, וממילא דו"ח המבקר התמקד אמנם בשאלות חשובות ולגיטימיות כשלעצמן, כגון אם היה אפשר למנוע את העימות בעזה בדרך מדינית ואם היה אפשר לנהלו בצורה טובה יותר, אבל גם ממנו אין עולה הטענה כי מדובר בכישלון ישראלי ובהישג לחמאס.
אבל השאלה החשובה מבחינת ישראל איננה כמובן מה התרחש בגבול הרצועה לפני כשלוש שנים, אלא מה עשוי להתחולל לאורכו בחודשים הקרובים. על רקע זה באו דבריו של ראש אמ"ן, שבהם הובע החשש מפני הידרדרות בעקבות המצוקה הכלכלית הקשה של תושבי הרצועה. על כך יש להעיר כי המציאות הקשה ברצועה אינה תולדה של החודשים האחרונים ואף לא של השנים האחרונות.
מדובר במציאות קבועה הנמשכת זה עשורים רבים ואולי אף מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה ובעקבותיה הסכם אוסלו, שסגרו את שוק העבודה הישראלי בפני העזתים. הכלכלה העזתית מבוססת על סיוע נרחב של סוכנויות האו"ם, ולאחרונה גם של קטאר. למותר לציין שאף ישראל תורמת את חלקה באספקת מים וחשמל לרצועה. אכן, זוהי מציאות עגומה, אבל המצב בעזה טוב יותר מאשר בחלקים גדולים של העולם הערבי, ובוודאי במדינות מוכות אסון דוגמת סוריה, ומצבם של תושבי הרצועה טוב יותר אף ממצבם של מיליוני פליטים סורים במחנות הפליטים בלבנון ובירדן.
לבד מכך ראוי לזכור כי ישראל היא רק אחת מהחזיתות שלמולן ניצב חמאס, ולא בהכרח החשובה ביותר בעבורו. מדרום מצויה מצרים, שעימה מנהל חמאס מערכת יחסים מורכבת שבבסיסה חוסר אמון הדדי ורצון מצרי לא מוסתר לבוא עימו חשבון. בין ישראל למצרים מתמודד חמאס עם חזית נוספת מול אותם ארגונים סלאפיים־ג'יהאדיים הפועלים בתוככי הרצועה ומבקשים לערער את שלטונו ולתפוס את מקומו. ארגונים אלו היו אחראים לחלק גדול ממקרי הירי לעבר ישראל.
בראש חמאס ניצבת כיום הנהגה חדשה נעדרת ניסיון. ראשיה באו מן הזרוע הצבאית של הארגון, שהזדרזה לפרסם בסוף השבוע אזהרה לישראל ולפיה אם זו תוסיף להגיב על כל ירי לשטחה ולפגוע בחמאס, יראה עצמו הארגון חופשי לפעול נגד ישראל על מנת לכפות עליה משוואה הדומה לזו המתקיימת בגבול הצפון והכובלת שם את ידיה של ישראל למול חיזבאללה. זוהי בלא ספק הכרזה מדאיגה, מכיוון שיש בה ללמד על כיוון הפעולה של הארגון לעתיד לבוא, גם אם לפי שעה הוא מקפיד לשמור על השקט לאורך הגבול.
אחרי הכל מבצע צוק איתן מלמד אותנו שגם כאשר שני הצדדים אינם מחפשים עימות הם עלולים למצוא עצמם נגררים אליו. לאו דווקא מכיוון שלא חיפשו חלופה מדינית שאינה בכלל בנמצא עם חמאס, אלא משום ששגו בהבנת פעולותיו של הצד שמנגד ונגררו שלא מרצונם לעימות כולל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
