סיבת ההיתקלות הקשה בין צעירים מוסלמים לשני אחים יהודים חובשי כיפה בבונדי, פרבר עממי של פאריס שבו מתגוררת אוכלוסייה מוסלמית גדולה, לא ברורה עדיין. בזמן שהמשטרה הצרפתית חוקרת את המקרה, הרי לאביהם של שני הצעירים אין כל ספק כי הרקע למעשה אנטישמי. האירוע בבונדי העלה שוב את סוגיית האנטישמיות בצרפת, מרכיב חשוב בתחלואי הרפובליקה, שעולים אל פני השטח לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו בחודש מאי.
במהלך הארוחה השנתית של ארגון הקרי"ף (ארגון הגג של יהודי צרפת) דווח על ירידה בתקריות על רקע אנטישמי בצרפת ב־2016. הירידה במספרים לא באה לידי ביטוי בתחושותיהם של יהודי צרפת, החשים מאוימים מכל כיוון אפשרי: הימין הקיצוני ופעילי החזית הלאומית המבטאים את האנטישמיות הקלאסית שתמיד היתה בצרפת; פעילי השמאל הרדיקלי והירוקים התומכים באופן חד־צדדי ועיוור בנרטיב הפלשתיני; ופעילים מוסלמים בצרפת המנצלים את הסכסוך במזרח התיכון כדי לבטא תסכולים ולקידום אישי וקהילתי.
ראשת עיריית בונדי, סילבין טומאסן (שמאל), המנסה למצוא את הדרך לליבם של התושבים המוסלמים, הצהירה בחודש יולי כי היא תומכת בסימון מוצרים ישראליים מההתנחלויות. בכך היא אולי הצליחה לרצות את קהל הבוחרים המוסלמי, אך פגעה בתושבים היהודים שעדיין חיים שם. ההתערבות של טומאסן רק תרמה לייבוא הסכסוך הישראלי־פלשתיני למחוזותיה, למרות שזה מנוגד למדיניות האליזה, המבקש יציבות ושקט בפרברים. וזאת סוגיה שצרפת צריכה להתייחס אליה ברצינות: אי אפשר מצד אחד לנהל מדיניות פרו־פלשתינית, ולאחר מכן להיות מופתע מקיטוב בין האוכלוסייה המוסלמית ליהודית בצרפת בהווה.
נקודה נוספת מעוררת דאגה היא העלייה בפופולריות של גיבורי תרבות מוסלמים חדשים בצרפת, הזוכים לחשיפה רבה בכלי התקשורת. ברשת הם מרשים לעצמם להשתלח - דבר שהם לא עושים בהופעות שלהם בכלי תקשורת ממסדיים. הבעיה היא שאחד משלים את האחר: מצד אחד הם זוכים ל"מכובדות" בהופעות ה"רשמיות", ולאחר מכן ברשת יורקים את הארס. זה המקרה עם הסופר הצרפתי המוסלמי הצעיר מהדי מכלאט (25), שפתאום מגלה צרפת כי הוא גם אנטישמי, גם הומופוב, גם שונא נשים וגם תומך בטרור.
ביום חמישי שעבר מהדי מכלאט התארח באולפן של ערוץ פראנס 5 'כדי לדבר על ספרו החדש "דקה". הצופים התחקו אחר חשבון הטוויטר של הפנומן התקשורתי וגילו כי הוא ניהל חשבון מקביל תחת השם הבדוי "מרסלן דשאן". הציוצים של מהדי מכלאט לא היו מביישים את אירופה של שנות ה־30 וה־40 ועוררו סערה. חצי הכוס המלאה היא שהוא נאלץ לעזוב את צרפת זמנית עד שתשכך הסערה. אבל חצי הכוס הריקה היא שהוא עתיד לשוב והוא מייצג את גיבורי התרבות של צרפת החדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו