לא לערער, כן לבקש חנינה

פסק הדין של אלאור אזריה נכתב ביד נבונה, ורחמים. הוא קובע את העיקר, שחרף זעקת כל הפוליטיקאים מימין ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וצבאה בהתאם, אינם יכולים להשלים עם ירי במחבל חסר אונים 11 דקות לאחר שהקרב תם. אלמלא החליט הפצ"ר שרון אפק להעמידו לדין היתה ישראל נוטלת על עצמה את האחריות להריגה ומזדהה עם המעשה הפלילי. אזריה אינו גיבור. לכל היותר הוא מי שהרג מחבל חסר ישע בנסיבות שחלקן מקלות.

פוליטיקאים רבים גזרו קופון פופוליסטי תוך התערבות גסה בהליך המשפטי. הם הזיקו לא רק לניהול המשפט אלא גם לאזריה. עתה, על סיפה של פרשת דרכים, נחוץ שדווקא הם ימשכו את ידם מן ההודעות הדרמטיות, שנועדו יותר לציבור הבוחרים בפריימריז מאשר לקיצור ימיו של אזריה בכלא.

המורשע ומשפחתו צריכים "לעשות חושבים" עם משפטנים ובלי אישי ציבור. האם הם אכן רוצים לערער על הכרעת הדין והעונש? הסיכוי שיזוכה מהריגה נמוך. כל שלושת השופטים הרשיעו אותו בסעיף זה, ומה באמת הסיכוי כי בערכאה משפטית־צבאית גבוהה יותר יזוכה?

כן גם העונש. אחד מהשלושה ביקש להחמיר עם אזריה. העונש שנקבע הא כמחצית מתחתית המאסר שביקש התובע ורק 30 אחוזים מהתקרה. החייל והוריו לא יסלחו לעצמם אם יתגרו בגורל ויבקשו לפתוח את כל ההליך מחדש. מה גם שערעור עשוי לחזק את הגורמים בתביעה המבקשים לערער על קולת העונש, ובכוחם להסתמך על דעת שופט המיעוט שצידד בהחמרה.

נבון יותר להרגיע את הזירה. להניח לאלאור להיכנס בתחילת החודש הבא לכלא ולפתוח בהליכים לבקשת חנינה הרחק מהזרקורים הפוליטיים ובלי ליווי ציבורי ותקשורתי. תחת הרוח הלוחמנית־תמיד של עורך הדין יורם שפטל לתור אחרי פרקליט רגוע, שפניו למשא ומתן מעשי ומהיר עם נכונות ללכת גם לעבר הצד השני כמו בקבלת אחריות ובהבעת חרטה מפי אלאור.

הקלחת סביבו מונעת ממנו להפנים שביצע עבירה פלילית המחייבת מאסר בפועל. לפיכך אין אמצעי לטפל בעניינו אלא מתוך הכלא. ההורים והוא יודעים שגזר הדין קל מכפי שהעריכו עת האזינו להכרעת הדין הטוטאלית לפני כמה שבועות.