צה"ל: מחוזק ערכית, מוחלש ציבורית

רגע אחרי שתסתיים הקראת גזר הדין, ואולם המשפט יתרוקן מבני משפחה, חברים ועיתונאים, יישאר אלאור אזריה לשאת את עונשו לבדו. ללא גדודי פוליטיקאים, משפטנים וסתם ציניקנים שעשו עליו סיבוב מבלי שחלקו בגרם מהאחריות למעשה ומתוצאותיו.

בהיבט הזה, ובו בלבד, אלאור אזריה הוא קורבן. יועצים טובים מאלה שהיו לו, צעקנים ונמהרים פחות, היו בוחרים עבורו קו הגנה מוצלח יותר, כזה שלא היה מעמיד אותו כגיבור - הוא לבדו מול "מערכת שקרנית שלמה", מחייל ועד רמטכ"ל, שעשתה לכאורה יד אחת כדי לטפול עליו תיק. מי שאזריה וצה"ל יקרים לליבו היה צריך לייעץ לו להרכין ראש, להכיר בטעותו, ולא לצאת למלחמה אבודה, מיותרת וכושלת, שהותירה שובל של נפגעים בדרך ובראשם אמון הציבור במערכת הצבאית.

אבל אזריה בחר - תיקון: היה מי שבחר עבורו - בדרך אחרת, שגויה, לא רק משפטית אלא גם ערכית. עם כל הכעס והבטן המתהפכת, אין דרך להצדיק ירי מיותר במחבל מנוטרל, בניגוד לפקודות ולנהלים. ירי כזה הוא מתכונת לאנרכיה, בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה", וממנו ועד למיליציות חמושות שעושות דין לעצמן הדרך קצרה.

אזריה שגה, ועל שגיאתו הוא יישלח היום לכלא. הוא בלבד, ולא כל חיילי צה"ל הלוחמים באשר הם. מאות הלוחמים שהרגו פלשתינים בגל הטרור של 2015/6 הם עדות אילמת לאשמתו של אזריה: כולם קיבלו גיבוי פיקודי כאשר פעלו כשורה ועל פי הנהלים, ואיש מהם לא הועמד על כך לדין. קשה אולי להסביר זאת לבטן שתרתח היום על שליחתו של לוחם לכלא, אבל טוב יעשה השכל הישר אם יפנים שמדובר בחריג - שכשל ונענש.

בתי הדין הצבאיים נוטים להקל בעונשם של חיילי צה"ל, וסביר להניח שגם היום יתחשבו השופטים באזריה, בנסיבות המקרה ובאווירה הציבורית, ויגזרו עליו הרבה פחות מאשר 20 השנים (מקסימום) שהחוק היבש הצמיד לעבירת ההריגה. ייתכן שבית המשפט יסכים לעכב את הכנסתו של אזריה לכלא עד לערעור, אולם ספק אם הכרעת הדין המוצקה תשתנה גם אז, ובסופו של דבר יישלח החייל לרצות את עונשו. לתקוותו - שוב, בעצת אוהדיו - כי הארץ תסער עד שגזר הדין ישונה אין על מה להסתמך; הוא, כאמור, והוא לבדו, יישאר עם התוצאות, ובסופו של יום עם החרטה שתתלווה בוודאי לכל בקשת חנינה והקלה בעונש בעתיד.

טוב אם גם גורמים אחרים שהיו מעורבים בפרשה הזאת יעשו את חשבון הנפש והפקת הלקחים שלהם. מתנגדי החייל צריכים לזכור שהדין אמנם נעשה ונראה, אבל אין סיבה לעלוץ על כך שלוחם נשלח למאסר.

מנגד, על תומכיו שקוראים לסרבנות לשנן שמי שמתגייסים לצה"ל אינם עושים טובה לאיש; הם, כמו אזריה, משרתים לא מתוך בחירה אלא על פי חוק - ועליהם לציית לו.

בשוך הסערה ייוותר צה"ל מחוזק יותר ערכית ומשפטית, אבל מוחלש ציבורית. יהיה עליו לעמול לאחות את השברים המסוכנים שנפערו באמון הציבור בו ובמפקדיו, וגם לסדר כמה עניינים מבצעיים־פיקודיים ובראשם את בלאגן הסמכויות ביו"ש שבו צבאי מתערבב באזרחי - מתכונת כמעט ודאית גם לאירוע הבא.