"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למה דווקא תחפושת "סקסית"?

,עודכן

בעוד שלושה שבועות נחגוג את פורים, ואיתו יגיעו גם שפע של אוזני המן, רעשנים וגולת הכותרת - התחפושות. ההתארגנות על תחפושות מתחילה זמן רב לפני החג עצמו. בכל שנה, מדי פורים, אלפי תחפושות נמכרות ברשתות השונות לילדים ולמבוגרים כאחד, אבל עם השמחה, הצבעוניות והחגיגיות שמגיעות איתן מגיעה גם בעיה שתמיד הטרידה אותי יותר מכל. מדובר בתופעה שמשכה את עיניי בשעה שהייתי מדפדפת בחוברות שצורפו אל העיתונים ובהן הופיעו שלל תחפושות צבעוניות ומיוחדות. כל תחפושות הנשים, למעט אחת או שתיים, היו סקסיסטיות. כמעט לכל התחפושות היה מכנה משותף אחד - כולן חשפו יותר מדי עור וממש לא במידה.

תמיד שאלתי את עצמי מדוע זה קורה. מדוע תחפושת של שוטרת חייבת להיות עם מכנסון קצר וצמוד לירכיים, ולא עם מכנס ארוך כמו במציאות? מדוע תחפושת של חתולה חייבת להפוך ל"חתולה סקסית" ולחשוף עוד קצת עור ולהיות עוד קצת צמודה לבשר? תמיד חשבתי לעצמי, לאן נעלמו אוזני החתול החמודות והאף הוורדרד? מה קרה לזנב החתול הארוך ולכפפות הצמריריות?

בשבילי, חג פורים הוא חג צבעוני ומשמח, חג שאפשר להתנהג בו כילדים וקצת לשכוח מכל הבעיות של המבוגרים. היום הזה הוא עבורי יום של צחוק והשתטות, יום של בילוי עם חברים כשעל גופנו תחפושות מטופשות שגורמות לנו להרגיש שוב כמו ילדים, ולא כמו נערים בני 18 עם רגל אחת בבית הספר ורגל שנייה בצבא.

המראה של נערות צעירות, בנות גילי, שמסתובבות ברחבי בית הספר בנעלי עקב גבוהות, בחצאיות קצרצרות שלא משאירות שום מקום לדמיון, בגופיות צמודות ולפעמים גם שקופות, באודמים כהים ובאיפור כבד - גורם לי להאמין יותר ויותר שמשהו לא תקין במצב הקיים. כשנערות צעירות מנצלות את חג פורים בשביל להיראות יותר בוגרות, יותר סקסיות בעיני הבנים בכיתה, משהו בעיניי דורש תיקון.

דבר אחד ברור לי: בעיני יותר מדי גורמים גוף האישה הוא כבר מזמן לא גופה שלה. גוף האישה הפך לחפץ, חפץ זול שמטרתו להיות יפה לעיניים ולשתוק. אבל אני לא רוצה לשתוק. אני לא רוצה לעמוד בצד ולראות איך עדיין, במאה ה־21, נשים ממשיכות להיות מוצגות כמו חלון ראווה בפני כל העובר ושב.

ולכן אני שואלת, למה זה צריך להיות ככה? למה נשים לא יכולות להתלבש איך שבא להן - בין שזה חשוף ובין שלא, בין שזה סקסי ובין שלא. אנחנו נשים חזקות, עצמאיות ובעלות עמדה, ואנחנו לא צריכות שיכתיבו בשבילנו את קוד הלבוש שלנו, בטח ובטח כשקוד הלבוש הזה הוא סקסיסטי, זול ומחפיץ. אפשר להתחפש לכל דמות גם בצורה שלא מתפרשת כסקסית (ומי שבכל זאת רוצה בכך - זו זכותה, אבל כשמדובר בבני נוער, מותר לשים גבולות).

אנחנו כבר מזמן לא עלמות במצוקה שזקוקות לעזרה, אנחנו הפסקנו להיות נשים שרק עומדות במטבח ומבשלות. אנחנו מסוגלות להרבה יותר מזה, ומגיע לנו הרבה יותר טוב מזה.

הכותבת היא תלמידת כיתה י"ב באורט "ספיר" ירוחם וכתבת בנבחרת הכתבים הצעירים של אורטוב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר