על בלגים וחיות אחרות

את מי ישראל יכולה לעצבן, ובצדק, באמצעות כספי מט"ח? • ממה צריכים לחשוש באו"ם, כשהם מחלקים כל מיני ג'ובים? • ומי חושב שהגיוני לראות את ברוך מרזל מתפקד לרשימה הערבית המשותפת?

בשבוע שעבר נפגש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, וביקש ממנו להפסיק את המימון שמקבלים מבלגיה כמה ארגונים מעצבנים מהסוג שנהנה להכפיש את ישראל. למחרת נפגש מישל עם נציגי "שוברים שתיקה" ו"בצלם". מעצבן? אז מה. במקום להתעצבן אנחנו יכולים לנהוג בדיוק כמו בלגיה. גם שם יש לא מעט ארגונים שמעצבנים את ממשלתו של מישל, וגם הם לא היו מתנגדים לקבל תרומות. ואם כבר מדברים, לישראל יש עודפי מט"ח עצומים. הנה כמה הצעות לשימוש יעיל בחלק קטן מהכסף הזה:

"הברית הפלמית" הוא ארגון שמטרתו להוציא מבלגיה כמה אזורים ולהקים בהם מדינה פלמית עצמאית. אמנם הדרישה מעצבנת את ממשלת בלגיה, אבל גם להם לא אכפת מכך ש"שוברים שתיקה" ו"בצלם" מעצבנים אותנו. יש בתנועה הזו גם פלג הדורש לאחד את האזורים הפלמיים עם הולנד. הפלג הזה מעצבן עוד יותר את ממשלת בלגיה, מה שאמור לתת להם עוד כמה נקודות בהחלטה למי לתת סיוע.

ויש גם את "התנועה הוולונית", הדורשת להתאחד עם צרפת. גם הם מעצבנים את ממשלתו של מישל, וגם להם ראוי שנתרום. ויש בבלגיה אפילו תנועה הדורשת לאחד אזור מסוים עם לוקסמבורג. גם להם מגיעה תרומה. בקיצור, יש עשרות ארגונים בבלגיה המעוניינים לקרוע לגזרים את המדינה.

ואם כבר מדברים, אין אפילו מדינה אחת באירופה שאין בה כמה תנועות כאלה. בשבדיה, למשל, שגם ממשלתה נוהגת לתרום לארגונים שמעצבנים אותנו (או סתם לעצבן אותנו עם אמירות אנטי־ישראליות), יש בין השאר את התנועה לעצמאות סקונה. מדובר באזור בדרום שבדיה, שהיה עד שנת 1653 חלק מדנמרק. הארגון לעצמאות סקונה דורש להקים מדינה עצמאית באזור סקונה או לחזור להיות חלק מדנמרק. ולכן, על ישראל להבהיר לשבדיה, שתורמת לארגונים שמעצבנים אותנו, שגם אנחנו יכולים לתרום למי שמעצבנים אותם. הם לא רשמו פטנט על הרעיון הזה.

ונעבור לספרד בעלת הקו האנטי־ישראלי. גם שם יש לא מעט ארגונים הראויים לתרומה. אלה לא רק הבאסקים שדורשים הקמת מדינה עצמאית. אפילו באיים הקנריים, שהריבונות בהם ספרדית, יש תנועה שדורשת עצמאות. וגם בצרפת יש כמה תנועות כאלה, כמו הארגון שדורש עצמאות לסרדיניה והארגון השואף להקים מדינה בחבל ברטן.

וגם בגרמניה יש תנועה לעצמאות בוואריה, ובקיצור לא חסר. לכן השורה התחתונה צריכה להיות כזו: גם אנחנו יכולים.

ענייני התרומות מוליכים אותנו אל הכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב זצ"ל, שם מופיע הסיפור הבא: עני הגון היה בא פעם בשנה לבנקאי מפורסם ומקבל מאיתו נדבה יפה, 500 כתר בכל פעם. פעם אחת קיצץ הבנקאי את נדבתו ונתן לעני 300 כתר, והסביר זאת כך: השנה הוצאותיו מרובות שלא כדרך הרגיל. בנו יחידו נשתדך לשחקנית מפורסמת אחת והוציא עליה ממון רב.

התרגז העני ואמר לו: "תמה אני שאדם חשוב כמוך יש לו בן הולל כזה. מילא היה מבזבז את ממונו שלו, מי יאמר לו מה לעשות? אבל לקחת את ממוני שלי ולהוציאו על שחקנית? מעשה כזה אין לו כפרה".

היכונו למהפך באו"ם

מזכ"ל האו"ם הציע ג'וב לח"כ ציפי לבני. נחמד שהאו"ם מוכן להתחלק איתנו בצרות שלנו, אבל הבעיה היא שבאו"ם כבר חוששים שיומיים אחרי שתיכנס לתפקיד, כהרגלה - ציפי לבני תודיע שהיא עוברת לעבוד עם או"ם אחר.

הפוליטיקה החדשה

השבוע שודרה בערוץ 2 כתבה על מי שמכנים את עצמם "הליכודניקים החדשים". חבורה של שמאלנים, שמנסה לארגן התפקדויות המוניות לליכוד כדי להפוך את מפלגת הימין המרכזית לתנועת שמאל.

זה רעיון מעניין. אני מניח שבשלב הבא יתארגנו כמה כהניסטים כדי להריץ את ברוך מרזל ברשימה הערבית המשותפת, ואולי הם יסתפקו במרצ. יומיים אחר כך פעילי מרצ יתמודדו ברשימת ש"ס, שפעיליה מצידם ישתלטו על ישראל ביתנו, בזמן שמצביעי יהדות התורה יריצו מועמדים ביש עתיד. לאחר מכן כמה פמיניסטיות ינסו להחיות את מפלגת זכויות הגבר, אם היא עדיין קיימת, ולמעשה האפשרויות כאן בלתי מוגבלות.

כל זה מוביל אותנו לסיפור הידוע המופיע בספר רב העלילות "מעשים שהיו בעירנו", על אותו גביר קמצן שחלה. בא דוקטור פרויליך, נתן לו בקבוק ואמר לו: "מתרופה זו תשתה כף אחת בכל שעה. זה אמור לגרום לך להזיע. אם תזיע - תחלים, ואם לא - השם ישמור".

שתה הגביר החולה ולא הזיע אפילו טיפה אחת. נודע הדבר בבית הכנסת, וידעו כולם שבקרוב הגביר ייפגש עם מלאך המוות. הלכו ראשי הקהילה לביתו של הגביר להיפרד ממנו, בתקווה שרגע לפני מותו אולי יתרום הגביר סכום נכבד לטובת אנשי העיר. ואכן, מייד כאשר נכנסו ראשי הקהילה לחדרו של הגביר, התרומם האיש ואמר להם: "הביאו לי שטר, כדי שאחתום שאני מוריש את ביתי להקמת ישיבה בו". אמר, ונשכב בחזרה.

מייד החל אחד מראשי הקהילה לכתוב על נייר את השטר, אבל תוך כדי כך שוב התרומם הגביר החולה, ואמר בקול רם לכותב השטר: "הפסק, אין בכך צורך".

שאל כותב השטר: "מדוע?"

ענה הגביר: "ראיתי את הסכום שנכתב בשטר, ודומני שאני מתחיל להזיע".‬