על ניצחון, רווח והצלה

50 שנה חלפו מאז הימים, ימי החרדה והפחד. עליית מתח. פנסי מכוניות נצבעים או מכוסים בבוץ. חפירות ושוחות בכל פינה, מקלטים מעטים, חלקם מעל פני האדמה בצורת "איגלו". הנהגה מדינית מפוצלת, רה"מ לוי אשכול "מגמגם" בשידור חי, והארץ כמרקחה. חיילי מילואים מגויסים עם כלי הרכב לתקופות בלתי ידועות. "תקופת ההמתנה", כשלושה שבועות לפני המלחמה עצמה, מתארכת כאורך הגלות. בעלת הברית הגדולה צרפת מנתקת מגע, דה גול מטיל אמברגו על מטוסים וחלקי חילוף.

מספר תושביה של המדינה בקושי 2 מיליון וחצי. גבולות הקו הירוק, שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק ברודוס, אחרי מלחמת השחרור, מתארים בדמיוננו מעין דמות אישה העומדת על רגל אחת ומותניה צרות, נוטה ליפול בכל רגע. אילו מתחנו קו עם סרגל מחוף הים מול העיר נתניה לכיוון מזרח, עד הגבול אשר נשק לטול כרם, היינו מודדים 15 ק"מ בלבד. רבבות שקי מתים מוכנים מבעוד מועד. לכל מקרה. המחשבה הריאלית היתה שיש סכנת קיום. החרב מונחת על הצוואר.

והנס היה אמיתי. צה"ל מכין כליו למלחמה. השריון מתכונן היטב, אבל הטנקים נחותים בכמות ובאיכות. טנקי שרמן ואם־אקס־13, לא מתאימים לשדה המערכה מול טנקים רוסיים חדישים. חיל הים מחזיק מספר כלים מצומצם, ואילו חיל האוויר מעלה לשמיים במבצע "מוקד" את כל(!) המטוסים, למעט 12 למקרה חירום. מכין מתקפת פתע שארכה שלוש שעות. יחס המטוסים והטנקים, וכמובן החיילים, עמד על 1:3 לטובת חמש מדינות ערב שלחמו באופן ישיר מול ישראל.

מבצע התקיפה של חיל האוויר, שחלק מקולותיו שמענו השבוע בהקלטות, שינה את שדה המערכה. יותר ממחצית המטוסים של חילות ערב - מצרים, ירדן, סוריה, עיראק ולבנון - הושמדו בשלוש שעות גורליות. אנשי השריון והתותחנים, חילות הרגלים והמערך התומך מתוחים כקפיץ דרוך, מצב רוחם די גבוה, מוכנים לקרב שהחל ב־5 ביוני 1967. קריאות המלחמה נשמעו היטב בכל המרחב. אבא אבן, מכתת רגליו בכל פינה למנוע את המלחמה, לשווא. הקפיץ השתחרר. וכמו מכונת פלא פעל צה"ל מול חמישה חילות כמעט בו בזמן. הקרבות היו קשים. מתל פאחר שבגולן דרך עמק דותן, בואכה יריחו, ועד לגולת הכותרת שהיא ירושלים. בדרך, גבעת התחמושת גובה מחיר דמים, יש אומרים מיותר, הכותל מתמלא בדמעות לוחמים. חצי האי סיני נכבש בפעם השנייה, במלואו. החרב ירדה מן הצוואר. אבל לא לעולמים.

779 נופלים במערכה, מן הקצרות שידעה ההיסטוריה האנושית. מה הפלא שנכתבו ספרי ניצחון והצלה? מה הפלא שאלבומים עיטרו את הרחובות במקום שקי אפר וגופות? 50 שנים חלפו ואיש לא חלם על שלום עם ירדן ומצרים, בריתות עם טורקיה ורוסיה, ובדרך גם ערב הסעודית. זה נקרא נס.