אפקט ירושלים

המדיניות של אורי אלון להתרכז באירופה ולא להתרגש משבעה הפסדי ליגה יוצרת דיסוננס קוגניטיבי. איך התפיסה של עצמך כמועדון תחרותי מתיישבת עם מאזן ליגה של 7:11 ורפיסות בלתי מוסברת בחלק מהמשחקים?

בהנחה שאף אחד בירושלים לא אומר בקול רם שאפשר לוותר על משחקים אבל המדיניות הלא מוצהרת מחלחלת בדרכים לא מילוליות, המציאות דווקא מראה שירושלים עמדה עד עתה בציפיות בכל משחק קריטי. בירושלים ממשיכים לקוות שהוויתורים המקומיים הקטנים שלהם לא יהפכו לוויתורים אירופיים גדולים, ובינתיים היא בונה הרתעה והמשכיות, גם בלי יכולת גדולה, כמו מול מכבי ת"א במשחק האחרון.

לבקש מהפועל ירושלים להיזהר שלא ליפול במשחק הערב מול ניז'ני בגלל אפקט הניצחון על מכבי זו בקשה אנכרוניסטית, ששייכת לתקופה אחרת. לא רק בגלל שאין כבר אפקט מכבי, כי אין מכבי כמו שהכרנו אותה, אלא כי יש ירושלים המנסה להיות אחרת, עצמאית, ולהשתחרר מכבלי אפקטים חיצוניים מלבד האפקט שלה, אפקט ירושלים. הגדילה האבולוציונית שלה כמועדון דומיננטי ותאב תארים ממשיכה בקצב הדרגתי ושפוי, וחלק מרכזי מהאבולוציה הזו היא החלטה עקרונית לא להשוות את עצמה למתחרים, להיאבק במקומות השליליים שתחרות מול מכבי יכולה להוביל אותך אליהם. זו התמקדות בעצמך, במשימותיך ובמנגינת החליל שתגרום לקסם לעבוד ולהוביל את עכברי הכדורסל, ילדי העיר ותושביה הוותיקים, אחריך אל הנהר הגדול.

והערב, חתיכת מבחן של בגרות, אופי, המשכיות. ירושלים שמה את הז'יטונים הנוכחיים שלה על המפעל האירופי, והערב זה הזמן ליצירת התנאים שיכולים לגרוף את הקופה הגדולה. ניצחון חובה במשחק חסר חשיבות ליריבה, שלה ההגנה הגרועה ביורוקאפ בשלב השני (סופגת 97.8 נקודות למשחק) ועם קלישאה של חוסר לחץ בצד הניז'ני ולחץ בצד הירושלמי. אם טופ 8 (מתוך 20 קבוצות שהתחילו את המפעל) היא עמידה ביעדים של ירושלים, טופ 4 כבר יהיה הישג.

לירושלים שני ניצחונות חוץ משמעותיים העונה: ולנסיה וריטאס וילנה (אם לא מחשיבים את הניצחון הגדול במגדל העמק בגביע), והערב היא חייבת לעצמה את השלישי, כי יתרון ביתיות בשלב רבע הגמר נראה כמו תנאי חובה על מנת לייצר העפלה. ועם תצוגת העידוד מיום ראשון האחרון, לקהל של ירושלים, לג'ורדי ברתומיאו וליריבה הבאה שלה מגיע ליהנות ממה שמתבסס כאחד האולמות המלהיבים באירופה.