לא "הסדרה", לא סיפוח. הכל דיבורים

הקמתה של ממשלת ישראל הימנית במאי 2015 ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב החזירו את הדיון על סיפוח הגדה המערבית אל סדר היום הלאומי, בדיוק 50 שנה לאחר שהרעיון נדחה בידי ממשלת הליכוד הלאומי בראשות לוי אשכול. הטיעונים בעד הם אותם טיעונים, גם הטיעונים כנגד, ומה שהשתנה, בינתיים, הוא התנחלותם של מאות אלפי ישראלים בגדה המערבית והולדתם של עוד מיליוני פלשתינים בגדה ובעזה.

"חוק ההסדרה" לא יתממש, משום ששום הרכב של בית המשפט העליון לא יעלה בדעתו לאשר את מה שכינה בני בגין "חוק הגזל", אשר סותר לא רק את החוק הבינלאומי (באשר להפקעת קרקע פרטית בשטח כבוש), אלא גם את החוק הישראלי (שאינו מאפשר לכנסת לחוקק עבור שטח כבוש שאינו חלק מישראל הריבונית).

אומר מי שאומר: אוקיי, העולם כבר השלים עם סיפוח חצי האי קרים ועם סיפוח הגולן, ובסוף הוא ישלים גם עם סיפוח הגדה, בעיקר אם טראמפ יתעלם ממעשינו. ובאשר לחוק הישראלי? אפשר, פשוט, לספח את הגדה, להחיל את החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, ואז לא תהיה שום בעיה לכנסת לחוקק כל מה שתעלה על דעתה בהתייחסות לשטח שיסופח.

אבל נניח (הנחה סבירה) שיימצא בכנסת רוב לסיפוח הגדה ושטראמפ (פחות סביר) יאמר לראש הממשלה, בשבוע הבא, כי הוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו בהקשר הישראלי־פלשתיני: לספח, להתנחל ולהפקיע; האם ראש ממשלה, איש ימין או שמאל, יוכל להרשות לעצמו לעשות זאת? לא. יש, כמובן, סיבות מדיניות: יהיה בכך כדי להפר את הסכם אוסלו, שהפך בבת עינו של הימין, משום שהוא מאפשר שיתוף פעולה עם ההנהגה הפלשתינית, בעיקר בתחום הביטחון, חוסך לישראל את הטיפול בענייני היומיום הפלשתיניים ומונע ממנה את הצורך לממן את הוצאות שליטתה בשטחים.

סיפוח שכזה גם יסבך אותנו עם רוב מדינות העולם, בעיקר אלו החשובות לנו במיוחד. זהו ההבדל בין השלמה זועמת עם מהלכים זוחלים, שמקרבים את הסיפוח, לבין עשיית מעשה מן המקפצה. הנזק הבינלאומי לישראל עלול להיות כבד מנשוא, לנוכח התלות שלנו ביחסינו עם מדינות העולם.

אבל הסיבה העיקרית היא שסיפוח השטחים הוא גם סיפוח יושביהם הפלשתינים. מספר היהודים והפלשתינים ממערב לירדן דומה מאוד, והוא עולה על שישה מיליון איש בכל צד (תלוי אם מדובר רק ביהודים על פי חוק השבות וכו'). זו הסיבה שבגינה נמנע ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן־גוריון, מלכבוש את הגדה המערבית במלחמת השחרור (מה שכונה אז "בכייה לדורות"), וזו הסיבה שבגינה לא יוכל שום ראש ממשלה ציוני לספח את השטחים. ברגע שיעשה זאת יהיה זה, חלילה, סופה של המדינה היהודית. ולכן: הכל דיבורים...