"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סיפוח - רק במסגרת הסכם

,עודכן

הקוראים לסיפוח מעלה אדומים טוענים כי מדובר בהליך חקיקה טכני כמעט, המעניק פורמליזציה לעניין שנמצא בקונצנזוס הישראלי, כי העולם לא יעשה מזה עניין גדול, וכי ממשל טראמפ יברך על כך. חלק מהתומכים אומרים, בגילוי לב, כי מדובר בצעד ראשון לקראת סיפוח דרמטי הרבה יותר.

אלא שהטיעון הזה מציג תמונה מעוותת מאוד. העובדה שבמשאים ובמתנים הרשמיים והבלתי רשמיים, אשר נוהלו ברבע האחרון של המאה, העלינו דרישה לספח את מעלה אדומים, ואילו בצד הפלשתיני היו שהביעו נכונות עקרונית למהלך זה, אינה מעניקה לישראל שום זכות באשר לסיפוח השטח. התמיכה הרחבה בסיפוח מעלה אדומים במסגרת של הסכם קבע עם הפלשתינים, הכולל חילופי שטחים (כלומר, ויתור ישראלי על שטח ריבוני שלה, כדי לכלול בשטחה את העיר), אינה דומה למהלך חד־צדדי, שאינו כולל שום תמורה ריבונית ישראלית. לכן גם העובדה שבמפת יוזמת ז'נבה הבלתי רשמית מופיעה מעלה אדומים בצד הישראלי של מפת העתיד, אינה רלוונטית לענייננו.

סיפוח חד־צדדי של מעלה אדומים הוא הפרה בוטה של הסכם אוסלו, הקובע כי שום צד לא יעשה צעדים שיש בהם כדי לקבוע מראש את מתווה הסכם הקבע. בשנים שחלפו הפרו שני הצדדים את ההסכם לא פעם ולא פעמיים, אולם שום הפרה לא היה בה כדי לכבול את ידי מי שיחתום על הסכם הקבע. זו תהיה הפרה שתצדיק את ביטול ההסכם על ידי הצד הפלשתיני, בגיבוי רוב עצום של מדינות העולם.

אפשר, כמובן, לבקר את הסכם אוסלו. אני האמנתי מלכתחילה שהיה עדיף להגיע כבר ב־1993 להסכם קבע עם אש"ף, ולא ללכת בדרכו של מנחם בגין, אשר תמציתה היתה להגיע להסכם ביניים אשר יהפוך למצב קבוע, מתוך הערכה שהצדדים לא יגיעו לעולם להסכם ביניהם באשר להסדר שלום מלא. היה צריך לסיים את הסכם אוסלו ב־1999, כאשר, בניגוד להתחייבות ההדדית, הוא לא הוחלף בהסדר קבע. אבל מי שאוחז באוסלו כבאבן יקרה הוא הממשלה הימנית ביותר שקמה אי פעם לישראל, משום שהנצחת אוסלו היא הנצחת מימון הרשות הפלשתינית על ידי מדינות זרות, ומשום שהוא מבטיח כתובת פלשתינית בגדה המערבית, ושיתוף פעולה ביטחוני שכמותו לא היה מעולם בין ישראל והפלשתינים.

אם הממשלה מעוניינת לבטל את הסכם אוסלו (ואני לא אצטער על כך), היא רשאית, כמובן, לעשות כל מה שמנוגד להסכם הזה, ובכלל זה לספח כל שטח שהוא, עם כל המחיר העלול להיות כרוך בכך. אבל אם היא מעוניינת להמשיך בדרכה (כלומר, להמשיך לגדף את ההסכם, אך לעשות כל מאמץ נדרש כדי לשמר אותו) - עליה להמתין לחתימת הסכם קבע עם הפלשתינים, אשר במסגרתו תוכל ישראל לספח יישובים הסמוכים לקו הירוק, בתמורה לוויתור על שטח ישראלי זהה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר