העברת השגרירות לירושלים: צעד טבעי

המחבל הפלשתיני, שביצע את פיגוע הדריסה הקטלני בצהרי יום ראשון בטיילת ארמון הנציב בירושלים, לא נזקק לשום תירוץ כדי לרצוח את קורבנותיו. אפשר שהושפע מפיגועי הדריסה שביצעו מחבלים תומכי דאעש בניס שבצרפת ובברלין. אך אפשר שהושפע מן האיומים שנשמעו בסביבתו של אבו מאזן, כי אם יעז דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים - תפרוץ באזור מהומת אלוהים.

כך או כך, יש להכיר בכך שבחברה הפלשתינית - שטופת ההסתה ברשתות החברתיות אבל גם הסתה ממוסדת - קיימת מוטיבציה בסיסית לפגע בישראל ובישראלים, וזו לא צריכה הרבה כדי לפרוץ מעל לפני השטח. הופעתו של דאעש כגורם רדיקלי, הסוחף אחריו רבים מבני הדור הצעיר בעולם הערבי והמוסלמי, רק מחריפה מציאות זו.

הפיגוע בירושלים בא ימים אחדים לאחר שמזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי בחר להזהיר את דונלד טראמפ לבל יעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, פן יעלה המזרח התיכון כולו בלהבות.

קרי אולי לא שם לב שהלהבות אחזו מזמן באזור כולו. כך בלוב, בסוריה, בתימן וגם בעיראק. אבל מכל מדינות אלו המהוות מצבה חיה ושמא מתה לכישלון מדיניותו, בחר מזכיר המדינה היוצא להתמקד דווקא בסכסוך הישראלי־פלשתיני ולחזור על אותה מנטרה שחוקה שמקור הבעיות באזור נעוץ בסכסוך בין ישראל לבין הפלשתינים.

עצתו של קרי לטראמפ לבל יעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים היא לפיכך עצת אחיתופל, שמוטב לו לטראמפ להתעלם ממנה.

מדוע אין כל סכנה בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, ומדוע אפשר "למכור" מהלך שכזה גם בעולם הערבי? משום שכל בר דעת מבין שאין בצעד שכזה כדי לשנות במשהו את מעמדה של העיר ואת המציאות המתקיימת בה, ואפילו לא את עמדות היסוד של וושינגטון בשאלת הסכסוך באזורנו.

אחרי הכל, בירושלים מצויים מוסדות המדינה, הכל בבית הנשיא וכלה בכנסת, וכל אורח זר המבקר בישראל, כך גם הנשיא אובאמה או מזכיר המדינה קרי, מגיע אליה ובה הוא פוגש בעמיתיו מישראל. האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי פגישה בירושלים בין נשיא אורח לבין עמיתו מישראל היא צעד אסור, העלול להבעיר את המזרח התיכון?

טראמפ יכול אפוא להעביר את שגרירותו לירושלים ללא כל חשש, ולהבהיר כי אין בצעד מתבקש וטבעי שכזה כדי לקבוע דעה לגבי אף אחת מן השאלות הנתונות במחלוקת בין ישראל לבין הפלשתינים אפילו בשאלת ירושלים. עם זאת, מוטב שיידע את בעלי הברית של וושינגטון באזור ויבהיר להם, באדיבות אך גם בתקיפות, כי מדובר בהכרה במציאות שבשטח, שגם מצרים וירדן משלימות עימה. בכך ימנע התפרצות יצרים מיותרת.

מה שטראמפ יכול ללמוד מקרי הוא שהססנות וחשש נתפסים באזור כביטוי של חולשה ומזמינים לחצים, התלהמות ואף גישה סרבנית. פוטין, לעומת זאת, לא ביקש מעולם להיות נחמד לאיש, ועובדה שהוא זוכה לכבוד וליראה ואיש אינו מאיים להבעיר את האזור בתגובה למהלכיו למדיניותו.