מכבי דרום

1 מכבי ת"א לא צריכה מאמן כדי לנצח קבוצת ליגה שנייה, ועם כל הכבוד וההערכה לנס ציונה, התיק כולו מונח לפתחי השחקנים שלה. למרות הניצחון, ההתייחסות שלה למשחק הזה צריכה להיות כמו להפסד ונדמה שהגיע הזמן לרענן את הסגל שלה, לחתוך שחקן, אולי שניים, להביא דם חדש ומנהיגות לעמדת הרכז, וליצור זעזוע בקבוצה שנדמה שאין כבר מה שיזעזע אותה. כלו כל הקיצין.

עם לגיון זרים והבדלי תקציבים אדירים, מכבי כמעט הפכה את העונה הזו לעונה היסטורית עם הדחה מול קבוצה מהליגה השנייה, ונראתה כמו מועמדת לא רעה לעלות מהליגה הלאומית, כמו זיכרון עמום של קבוצת הבת המיתולוגית שלה, מכבי דרום. הכיוון של חבורת השחקנים הלא מכבדת הזו הוא דרום, עמוק.

2 ארז גוריון, צחי הבדלי ופיני רימון הם שלישיית שיפוט ותיקה וראויה, אבל הדממה במשרוקיות שלהם מול עבירת הבושידו שוויקטור ראד ביצע על לי רוברטס לקראת הסיום תהיה כתם על העונה שלהם. היא תחזק את התדמית ששופטים עדיין מפחדים לקחת שריקות קשות נגד מכבי, עדיין הולכים עם המוכר והבטוח. זה לא משנה מי היה השופט הקרוב לאירוע, אחד מהם היה חייב לקחת אחריות ולראות עבירה בזמן קריטי, שפשוט לא היה אפשר לפספס.

3 מהרגע שהוחתם שרון אברהמי, הפועל ת"א התנהלה כאילו היא נועלת נעל שקטנה עליה בחצי מידה, ובכל פעם שהרגישה בחוסר הנוחות ובלחץ באצבעות, שקלה להחליף. אבל אז אברהמי ניצח עוד משחק, הנעל קטפה עוד מחמאה, ושרדה סיבוב נוסף. עכשיו הוא נותר יחף.

בגלל יצר ההישרדות של המאמן, בהנהלה לא רצו שאברהמי ייהנה מהצטרפותו של מארק ליונס כי אז היו צריכים להמשיך להעסיק אותו. הפועל ת"א עמדה בציפיות של קבוצה שהוציאו ממנה את הישראלי הבכיר, נתנה דקות משחק לרכז בן 19 ולגבוה שעלה מהלאומית, עם קושי של הקפטן ליצור יציבות בתרומה ההתקפית שלו, ועם זר שלא מספק את הסחורה ולא נחתך, תהיה הסיבה אשר תהיה.

אברהמי הפסיד את הג'וב שלו לא כי הוא הפסיד משחקי כדורסל, אלא כי הוא הפסיד במשחק התדמיות, שבו המאמנים הכביכול בכירים מתחזקים רזומה ופאסון, שרק מתדלק את מעגל הג'ובים הסגור ולא מאפשר למאמנים צעירים יותר לפרוץ. בצורה שבה הפועל ת"א רואה את עצמה, היא ראויה לשם גדול יותר, בלי קשר לעובדות או תוצאות.