הכדורגל הישראלי - המקום שבו הכל מותר, גם כשאסור

1. לפני כמה ימים הודה בכיר במינהלת הליגה שלא לייחוס כי אם הרשות לבקרת תקציבים היתה דורשת ערבויות כספיות באופן נזיל לשכר שחקנים ומאמנים, הרי רק שש קבוצות היו יכולות לפתוח את העונה. כן, שמעתם נכון, יותר מחצי מהקבוצות כאן מחתימות שחקנים בשיטת ה"יהיה בסדר, מתישהו". אולי נצליח להתאזן, תישארו אולי יבוא קוסם. לרוב הוא לא מגיע, ובחלק גדול מהמקרים זה מוביל להלנות שכר מבישות שמהוות עבירה פלילית; ובשנים האחרונות זה גורם מדי שנה לכך שקבוצה תלך להקפאת הליכים או לפירוק.

ככה הגענו למצב שהפועל ת"א, מכבי נתניה, הפועל פ"ת, הפועל כפ"ס ואום אל־פחם הגיעו לבית המשפט בפרק זמן של ארבע שנים, פחות או יותר. חמש קבוצות בשתי הליגות הבכירות זה הרבה יותר ממה שצריך היה לקרות, אם היה כאן רגולטור נורמלי, ולא אחד כזה שמסכים לקבל מאלי שגב צ'קים שנס ליחם.

2. הפועל ת"א לא היתה אמורה להגיע בכלל למצב של היעדר יכולת תזרימית כבר באמצע דצמבר. לפחות לא לפי הדו"חות שהיא הגישה בתחילת העונה לרשות לבקרת תקציבים. בהתאחדות היו כאלה שהעריכו שהכסף הנזיל בקופת המועדון אמור להספיק לפחות עד חודש מארס, ופתאום הפועל בהקפאת הליכים כבר באמצע דצמבר. והנה לכם אחת הבעיות הגדולות של הכדורגל הישראלי. מוכנים לקבל את זה שלקבוצה אין בוודאות את הכסף לסיים את העונה, אלא להגיע מקסימום עד הקושיות של פסח.

בעיה נוספת היא שהרשות לבקרת תקציבים היא גוף של שני אנשים וחצי, ולכל קבוצה יש את משרד רואי החשבון שלה. בעולם אוטופי, הרשות לבקרת תקציבים היא בעצם משרד רואי החשבון של כל אחת ואחת מהקבוצות ובה 25-30 עובדים. ככה, כולם יכולים להיות בטוחים שכל הדו"חות שקופים, מדויקים ובלי תרגילים חשבונאיים שאפשר לעשות בכל רגע ובכל שלב. הכל פתוח וגלוי לעיני כל, הבקרה התקציבית נעשית מדי חודש בחודשו, וככה לא נגיע למצב שהכדורגל הישראלי הופך את המעורבים בו בשנים האחרונות למביני עניין רציניים בדיני תאגידים.

3. אפרופו דיני תאגידים, ההליכה המהירה של הפועל ת"א להליך של הקפאת הליכים, וההחלטות המוזרות של נשיא בית המשפט המחוזי אורנשטיין בנוגע לאי־הורדת הנקודות וארון שוינפלד, מתחברות להחלטה ההיא של בית המשפט המחוזי לחייב את ההתאחדות לכדורגל לאפשר לאום אל־פחם להישאר בלאומית, אף על פי שלכולם היה ברור שאין שום סיכוי שהמועדון יעמוד בהתחייבויותיו. זה הסתיים בעונה הכי ביזיונית של קבוצה אי פעם באחת מהליגות הבכירות עם שיא שלילי של שערי חובה והיעדר ערך ספורטיבי.

4. ואם יש משהו שמעיד יותר מהכל על פשיטת הרגל המוסרית בכדורגל הישראלי, הרי זה משתקף במשחק הכפול של סתיו שחם. מצד אחד הוא לא עוזב, מצד שני הוא מפנטז על מה היה קורה אילו לא היה הבעלים של הפועל כפ"ס כרגע. כאילו שהמועדון הירוק הוא חפץ שאפשר לשחק איתו, ליהנות עד תום מהפרסום ומהחשיפה התקשורתית, ואז להמשיך הלאה לאקזיט הבא, לאהובה הישנה והאדומה.

אבל ככה זה בכדורגל הישראלי: העיקר זה לשמור את הראש מעל המים. להתעלם מתקנון, להמציא דרכים עוקפות לשנת הצינון המצוינת בתקנון, לעבור מקבוצה לקבוצה כאילו שאתה בעלים בוסמן עם כרטיס ביד. הגיע הזמן שמישהו בהתאחדות יוציא הודעה רשמית ויזכיר לאדון שחם שמהיום ועד דצמבר 2017 הוא יכול לשכוח מהחלומות שלו, ושהוא צריך לדאוג שהמועדון שהוא עצמו לקח מפירוק לא יחזור לשם באותה מהירות בדיוק.