פרשת גטאס: לדמוקרטיה זכות להתגונן

מה משותף לתנועה האיסלאמית, לחד"ש ולבל"ד? רק עניין אחד: המאבק נגד מדינת ישראל. זו אינה פרשנות, אלא ציטוט מתוך פיסקת הפתיחה של מצע הרשימה: "הרשימה המשותפת מבטאת את אחדות המאבק של הציבור הערבי־פלשתיני מול השלטון, על זרועותיו ומפלגותיו...". פרשת באסל גטאס סיפקה תזכורת נוספת לרמות הציניות והרשעות של חברי הרשימה המשותפת, המנצלים כל פריבילגיה שניתנה להם כנבחרי ציבור ככלי למאבק במדינה.

בראש הרשימה המשותפת עומד איימן עודה, המבקש להציג את עצמו כמנהיג מתון בעברית וכלאומן פלשתיני וממשיך דרכו של ערפאת בערבית. רק שנה חלפה מאז בחר עודה להניח זר פרחים על קברו של מנהיג הכנופיות עז א־דין אל־קסאם, "אדם דגול" לטענתו. פרשת גטאס מלמדת אותנו שבמקום שבו מניחים זרי פרחים על קברי מחבלים, גם הברחת ניידים למחבלים חיים שנמצאים בבתי הכלא מקובלת ואפשרית.

בגל ההצתות האחרון כיכב עודה ברשתות הטלוויזיה כקורבן כפול: גם כחיפאי שעירו הוצתה בנסיבות "לא ברורות", וגם כערבי שהופך על לא עוול בכפו לחשוד המיידי. עודה, שלרגע אפשר היה להאמין לו שתושבי חיפה יקרים לליבו, כנראה שכח שלפני כחצי שנה הוציאה מפלגתו מכתב מחאה נגד החלטת מדינות המפרץ להכריז על חיזבאללה כארגון טרור. זה אותו חיזבאללה שבמלחמת לבנון השנייה הביא להריגתם של 14 מתושבי העיר חיפה, לפציעתם של עשרות ולהרס של 500 מבנים. זו אותה חיפה שלטענת איימן עודה חשובה לו "לא פחות מלאף אחד אחר". האומנם?

אבל הבעיה האמיתית היא לא הרשימה המשותפת, אלא מאות אלפי המצביעים הערבים שהעניקו לה 13 מנדטים בבחירות האחרונות. השיח התקשורתי המיינסטרימי מרבה לסנגר על הציבור הערבי ולתאר את נציגיו הקיצוניים בכנסת ככאלה שאינם מייצגים אותו, אולם דפוס ההצבעה מצביע שהמציאות הפוכה. לא צריך תואר שני בסטטיסטיקה כדי להוכיח ש־456,583 איש מתוך כ־800 אלף בעלי זכות בחירה הם רוב מוחץ. הדמוקרטיה המתגוננת מפני מיעוט עוין ברובו מעולם לא היתה יותר רלוונטית.

תהיה זו טעות לראות בפלשתינים אזרחי ישראל שבט רביעי, כפי שתיארם הנשיא ריבלין. מי שחלומו הוא ביטול תשתיתה הרעיונית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוא אויב. מי ייתן ויבוא יום שבו המיעוט הערבי המעוניין להשתלב במדינה יהפוך באמת לחלק ממנה, אולם עד אז אסור לנו לתת מקום למפלגה לפעול בכנסת ישראל, מבלי שזו תהיה נכונה לקדם את עניין השירות הצבאי או הלאומי של בני נוער ערבים, תקרא למילוי חובותיו האזרחיים של המגזר הערבי ותכיר בזכותו של העם היהודי להיות חופשי, לפחות בחלק מארצו.