לא לפחד מהחלטת מועצת הביטחון

לפני 37 שנים, ביולי 1979 קיבלה מועצת הביטחון של האו׳ם, החלטה בנוגע להתנחלויות זהה מאוד להחלטה שנתקבלה בליל שבת האחרון מספר 2334.

במשך כל 37 השנים זה לא הפריע לממשלות ישראל השונות להמשיך במדיניות ההתנחלות. אז מה קרה עכשיו שהזעקה היא כה גדולה והשמחה לאיד כה מקיפה?

הסיבה האחת היא שההחלטה האחרונה נתמכה על ידי כל חברות מועצת הבטחון. הקבועות שבהן והלא קבועות. כלומר, גינוי מקיף וחובק עולם למדיניות ישראל בנושא ההתנחלויות.

הסיבה השנייה היא הסתמכות יתר על המידה על הוטו האמריקני וריכוז מאמץ הסיכול סביב זה ופחות מאמץ אצל החברות הקבועות במועצת הבטחון. שתדלנות אצל רוסיה ואנגליה בנוסף לארה"ב, היה עוזר.

והסיבה האחרונה, חוסר מידע מתוך ממשל אובמה לגבי כוונותיו אולי מזימותיו. כאן זה כשל של הדרג הדיפלומטי שאמון על העברת איתותים לירושלים בעוד מועד.

עכשיו נפל הפור ואובמה הצליח לדחוק לפינה את הנשיא האמריקני החדש וגם לתת סטירת לחי לישראל.האם לתקוף מילולית את אובמה? זה לא יוסיף הרבה כי בן כה ההסטוריה תזכור אותו כנשיא שפגע במעמדה הבינלאומי של ארצות הברית. מילים מכובסות לכשלון.

עדיף למקד את המאמצים אצל הנשיא טראמפ.

וצוות עוזריו שהוא בעצמו יבקר את המהלך של אובמה הנראה כמחטף המחשק את הנשיא החדש ימים ספורים לפני כניסתו לתפקיד.

אצלנו טוב נעשה שלא נדוש יתר על המידה בהחלטת מועצת הבטחון באופן פומבי ונשאיר את המלכה לדיפלומטים שיצטרכו להזיע כדי להסביר לעולם שההתנחלויות הם לא מכשול לשלום ובאותה נשימה לקבל החלטות בשטח שלא ירגיזו את הקהילייה הבינלאומית. בשבוע הקרוב יפתח בירושלים כנס השגרירים מכל העולם וזו מסגרת נאותה כדי לדון בקור רוח הן בהשלכות ההחלטה האחרונה של מועצת הבטחון וגם בדרכים להחזיר את אימון משפחת העמים בצדקת כוונותיה של ישראל.

בהיותו שר החוץ על ראש הממשלה להקדיש לסוגייה דיון מקיף בנוכחותו ולא רק מתן נאון כפי שנהג בעבר.הרבה עבודה מצפה לדיפלומטים שלנו ובהכירי אותם הם מסוגלים להתמודד עם האתגר, אם רק יקבלו הנחיות ברורות ושקולות לפעולה.

הכותב הינו שגריר ישראל במצרים לשעבר