סער גמזו העיניים והלב: על אהובה עוזרי

אהובה יא אלבי, את בטח מגחכת עכשיו מול שיירת המלאכים שמלווים אותך, שומעת אותם מדברים על הסוף, אבל כבר מתכננת איך תנצחי גם את המוות. שמעת כבר קביעות נחרצות כאלה, והוכחת שלא חייבים לקבל אותן. היתה לך ילדות קשה, אבל לא נתת לה להכתיב לך את החיים. קוננת בבתי אבלים כשהיית ילדה, אבל לא ויתרת על השמחה. יצרת מול ממסד עוין, אבל לא נתת לו להחליש את קולך. הסרטן רצה שתפסיקי לשיר, אבל גם לו צחקת בפנים וחזרת לאולפן. את כל הקשיים האלה קיבלת בחיוך ענק, באצילות שבני מלוכה יכולים להתקנא בה, בהבנה עמוקה שכל הרע הזה לא יכול לכסות את הטוב.

וכמה טוב היה בך אהובה. כמה תמימות וכמה אהבה הבאת לעולם. המוסיקה שלך, שהורחקה והופלתה לאורך שנים, לא הפכה ללעומתית, לא גויסה להילחם, לא פיתחה שריון ציני ולא דקרה בחזרה. היא היתה מלאה באור ובאמת שמרחיקים את החושך, היא היתה הניצחון שלך מול כל הקושי והרוע. היא היתה ועודנה ולנצח תהיה סמל לניצחון הרוח ולכוחה של אהבה כנה ותמימה לחדור כל חומה בצורה. המוסיקה שלך תחיה לעד ותזרים חיים בעורקיו של כל מי שיקשיב לה באמת, היא נוצרה מעל לכבלי והבלי העולם, ולכן לא כפופה לחוקים שלו.

מי לא עבר אצלך אהובה? מזוהר ארגוב ועד אייל גולן, מחוה אלברשטיין ועד יהודית רביץ, מהדג נחש ועד רונה קינן. מוסיקאים ענקיים ועתירי ניסיון עלו אלייך לרגל, רצו להתקרב אלייך ואולי להידבק קצת בפלא הזה שמניע אותך. את כולם חיבקת ולכולם נתת באהבה, את כולם הזמנת להשתתף בחפלה ענקית, שיצאה מכרם התימנים ולכדה מדינה שלמה.

את הקסם הייחודי שלך גיליתי באמת כשראיתי אותך בפעם הראשונה על במה. מול קהל שאמנים אחרים מתארים כ"חסר פנים", הצלחת לעטוף ולהגיע לכל אחד. כל חיוך שהגיע אלייך מהקהל טען אותך עוד ונראית משייטת בעולמות גבוהים. החיוך הזה, הפנים המאירות, תנועת הראש השובבה והילדותית שלך כשאת מנגנת, הידיים שמונפות לתקרה ומרימות את הקהל על הרגליים. את אלו אזכור בכל פעם שאשמע אותך, שאזכר בשיר שלך, כשמישהו יעלה את זכרך. היית חיית במה, אבל מסוג אחר. כזו שלא מחפשת להקרין דומיננטיות, אלא להסתכל בעיניים ולהגיע אל הלב.

בראיון שערכנו לפני כשנה, לקראת הופעת השקה לתקליטים שלך, אמרת לי שוב ושוב ש"הקהל הוא החיים שלי". כיבדת אותו כמו ששום אמן אחר שאני מכיר לא מכבד. קראת לו "קהל נכבד". אהבת אותו מספיק כדי לא להשאיר אותו יתום, כדי להמשיך לשיר לו, כדי לתת לו מהאהבה האינסופית שיצרת. ראית בו את הילדים שלא זכית להם. הקהל הזה למד בזכותך מהי חמלה, מהי תמימות, מהי מוסיקה שנובעת ממעיין אינסופי של אמת ופשטות. הקהל הזה מריע לך היום ומוחה דמעה על לכתך. הקהל הזה מקשיב לשירים שלך עכשיו ומחכה שתחזרי לספר איך שיכנעת את מלאך המוות להחזיר אותך לכאן, רק לעוד שיר אחד ודי.