איטליה: משאל עם מבט לאירופה

דין משאל העם שנערך באיטליה אינו כדין משאל העם בבריטניה לפני חצי שנה: הבריטים נשאלו על פרישה מן האיחוד האירופי, ואילו האיטלקים נשאלו על שינוי בשיטת הממשל. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהשלכות המשאל על עתידה של איטליה באירופה, שכן המפלגות הפופוליסטיות והמתנגדות לאיחוד האירופי הובילו את הקמפיין של ה"לא". אם מפלגות אלו יקימו את הממשלה הבאה לאחר הקדמה אפשרית של הבחירות, יוטל ספק לגבי חברותה של איטליה באירופה.

התנועה הפופוליסטית "חמשת הכוכבים" של בפה גרילו דורשת משאל עם על האיחוד המוניטרי (היורו), ומפלגת הליגה הצפונית התחייבה לערוך משאל עם על פרישת איטליה מן האיחוד האירופי (שתי המפלגות תמכו ב"לא" במשאל העם של ראש הממשלה המתפטר, מתאו רנצי).

במשאל העם של יום ראשון התבקשו האיטלקים להצביע על שורה של רפורמות מקיפות בשיטת הממשל, שאת עיקרן אפשר לסכם כך: 1. לשחרר את הליך החקיקה משיתוק תוך ביטול שיווי המשקל בין שני בתי הפרלמנט ותוך מתן סמכות הכרעה לבית התחתון; 2. צמצום הסמכויות של המחוזות לטובת החקיקה הלאומית.

בעיקרון, שתי רפורמות אלו הגיוניות (שיווי המשקל בין שני בתי הפרלמנט באיטליה הוא אכן משתק, ויש סמכות הכרעה לבית התחתון במדינות אירופיות אחרות). אלא שרפורמה זו התלוותה לרפורמה של שיטת הבחירות שנכנסה לתוקף במאי 2015, רפורמה שאמורה להעניק יציבות לממשלות אך אחדים יגדירו כלא דמוקרטית. עם חוק הבחירות החדש, מפלגה שמקבלת 40 אחוזים מקולות הבוחרים מקבלת אוטומטית 54 אחוזים ממושבי בית הנבחרים. אם שום מפלגה לא מקבלת 40 אחוזים מהקולות, נערך סיבוב שני בין שתי המפלגות שהגיעו למקום הראשון והשני בהתאמה. כך שבשיטה החדשה, תמיד ייווצר מצב שבו מפלגה אחת תשלוט ברוב מושבי בית הנבחרים, גם אם היא לא זכתה ברוב דומה ויחסי בבחירות.

מצד אחד, שיטה זו משחררת את ראש הממשלה מהסחיטה של שותפים קואליציוניים (שהוא כלל לא יהיה זקוק להם יותר), אך מצד שני היא מעניקה לו צ'ק פתוח לחמש שנים. מתנגדי הרפורמה הנוספת של רנצי, שנדחתה במשאל העם, טוענים שעם שיטת הבחירות החדשה היא היתה פוגעת במערכת האיזונים והבלמים של איטליה והיתה הופכת את ראש הממשלה לכל יכול.

מצד אחד, איטליה אכן סובלת מחוסר יציבות ממשלתית (היו לה 65 ממשלות ב־70 השנים האחרונות), וחקיקה יכולה לקחת שנים. מצד שני, לאיטליה יש עבר פוליטי אוטוריטרי, וספק אם שיטת הממשל היא זו שמונעת את הרפורמות הכלכליות שאיטליה זקוקה להן. עובדה שלצרפת יש שלטון חזק ויציב מאז 1958, ולמרות זאת שום ממשלה צרפתית בשני העשורים האחרונים לא מצליחה לקדם את הרפורמות הכלכליות שבוצעו בבריטניה בשנות ה־80 ובגרמניה החל משנת 2003.

מתאו רנצי טעה טעות גדולה בהחלטתו לקשור את עתידו הפוליטי לתוצאות משאל העם (לזכותו ייאמר כי הוא קיבל את דין הבוחר באצילות). בוחרים לא אוהבים סחיטה: אפילו שארל דה גול הפסיד במשאל העם שלו בשנת 1969, דווקא משום שהוא "איים" על הבוחרים שהוא יפרוש אם יפסיד.

השווקים וממשלות אירופה מודאגים ממצב המערכת הבנקאית של איטליה. הבנק השלישי באיטליה, MPS, על סף קריסה. לפי הכללים החדשים של גוש היורו, ממשלות לא יכולות להציל בנקים באופן חופשי עם הכסף של משלם המסים. אם הממשלה הבאה תחליט להתעלם מן הכלל הזה, הדבר עלול לסמן את דרכה מחוץ לגוש היורו. ואם יוקדמו הבחירות, התנועה הקיקיונית של הקומיקאי בפה גרילו עוד עלולה לקבל רוב של 54 אחוזים בפרלמנט בזכות חוק הבחירות החדש.