למי שציפה לכותרות מרעישות מדיוני הוועידה השביעית של תנועת פת"ח שהתכנסה בשבוע שעבר ברמאללה, ציפתה אכזבה. את הכותרת סיפק דווקא ראש אמ"ן, האלוף הרצי הלוי, שהעריך כי 2017 עתידה לעמוד בסימן של הסלמה וחוסר יציבות בשטחי הגדה, בעיקר בשל מאבק הירושה על כיסאו של מנהיג הרשות, אבו מאזן, שלו מלאו לא מכבר 81 שנים.
בעובדה שהחדשות באות מתל אביב ולאו דווקא מרמאללה יש כדי להמחיש שוב כי גורלם של הפלשתינים שוב אינו בידיהם וכי התנועה הלאומית הפלשתינית נסוגה לאחור אל נקודת האפס, שבה היתה כלי שרת בידי מדינות ערב השונות והן אלו שהכתיבו את החלטותיה ומעשיה. כמו אז גם היום אחרים בוחשים בקלחת הפלשתינית. עם אלו נמנית מצרים התומכת במוחמד דחלאן, יריבו של אבו מאזן, כטוען לכתר ההנהגה הפלשתינית אחריו. אליה צריך להוסיף את ירדן, שמנעה מרבים מצירי הוועידה להגיע משטחה לרמאללה, וכן את קטאר וטורקיה, וברקע גם איראן, המבקשות כולן להשליט את החמאס על כל שטחי הרשות. ולבסוף אי אפשר שלא להזכיר את ישראל, שבחסותה מתקיימת בכלל הרשות הפלשתינית ותחת עיניה הפקוחות התקיימה ועידת פת"ח ברמאללה.
בוועידה שהתקיימה בשבוע שעבר ברמאללה נבחר אבו מאזן לחמש שנות הנהגה נוספות וכן נבחרו המוסדות שיבחרו את יורשו, 21 חברי הוועדה המרכזית ו־51 חברי המועצה העליונה. בוועידה הנוכחית השתתפו רק כ־1,400 צירים, לעומת כ־2,600 בוועידה הקודמת לפני שבע שנים, ופירושו של דבר שמדיוניה הורחקו מאות משתתפים שהיו עשויים לחזק את יריבו של אבו מאזן ולהבטיח את בחירתם אחריו.
אבל אבו מאזן מצוי בסוף דרכו, ודומה שדרך זו לא חילצה את הפלשתינים מן המבוי הסתום שאליו נקלעו. לזכותו ייאמר כי בניגוד לקודמו, לא עודד טרור ואלימות אלא בחר להמתין שמישהו אחר, דוגמת אובאמה, יכפה פתרון לסכסוך לשביעות רצונם של הפלשתינים. מכאן אפוא החשש בישראל לחוסר יציבות בשנים הבאות, שתעמודנה בסימן המאבק המתלהט על הירושה, מפוקפקת ככל שתהיה. מוחמד דחלאן, איש עזה, נהנה מתמיכה של המצרים, של הסעודים ושל ירדן, ויש אומרים שאף של ישראל. ויש לו בסיסי תמיכה גם בעזה. אפילו ביהודה ושומרון החלו אנשיו מתעמתים עם מנגנוני הביטחון של הרשות בכמה מערי הגדה.
דחלאן הכריז ערב הוועידה כי פניו אינם להתמודדות וכי הוא בכלל תומך במרואן ברגותי, הכלוא בישראל, כמנהיגם הבא של הפלשתינים. אבל בד בבד הוא מכין ועידת נגד, שתתקיים במצרים ותקדם את מעמדו כיורש.
המצב בחמאס אינו טוב בהרבה. באפריל עתיד להיבחר מנהיג חדש לתנועה, תחת חאלד משעל, אבל ספק אם גם הוא יצליח לשפר את היחסים עם מצרים, המטילה סגר אפקטיבי על הרצועה, ולהביא יציבות כלכלית וביטחונית שתבטיח את המשך שלטון חמאס בעזה.
הנה כי כן הפלשתינים מוסיפים להימנע מלקבל החלטות קשות המתחייבות ממצבם, ואינם מצליחים להתאחד סביב הנהגה לגיטימית ואפקטיבית ולעלות על דרך חדשה, גם אם קשה לעיכול בעבור הציבור הפלשתיני - שהרי כל ויתור או פשרה הם קשים לעיכול.
ובשולי הדברים, הצהרה מעניינת שנשמעה בכל זאת במהלך דיוני הוועידה מפיו של אבו מאזן, ולפיה בזכות הסכמי אוסלו, שגם בציבוריות הפלשתינית יש מי שמתנגד להם, "שבו" לשטחים כ־600 אלף פלשתינים. הצהרה זו מצטרפת לדברים שאמר דחלאן, הטוען לכתר, עוד בימי האינתיפאדה השנייה, ולפיהם תודות להסכם אוסלו ולכינונה של רשות פלשתינית, זינק מספר הנפגעים הישראלים מהרוגים בודדים במהלך האינתיפאדה הראשונה אל יותר מאלף הרוגים. זאת מפיגועים של מחבלים מתאבדים שנשלחו בידי תשתיות טרור, שפעלו באין מפריע בערים הפלשתיניות שבשליטת הרשות; שתי הצהרות שראוי בישראל להקדיש להן תשומת לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו