עוול היסטורי נעשה למחצית מהאוכלוסיה

יש לטפל בהשמטה השיטתית של מורשת יהדות המזרח מתכנית הלימודים במדינת ישראל ובהיעלמות הכמעט מוחלטת של מחקר יהדות ארצות המזרח מן המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. רק כאשר נבין את הזכות שניתנה בידנו לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם למעל ל-50% מהאוכלוסיה, נוכל לאחות את הקרעים בחברה הישראלית.

לאחר עשרות שנים של ציפייה להתייחסות ראויה למורשת יהדות המזרח, הגיע שר חינוך שהבין כי הגיעה העת לתיקון העיוות ההיסטורי המתמשך והקים את ועדת ביטון שזו תכליתה. בוועדה לקחו חלק למעלה מ-80 שותפים ופעילים המייצגים קשת דעות רחבה ביותר בחברה הישראלית. חבריה התכנסו ועמלו במשך חמישה חודשים אינטנסיביים כדי להביא להמלצות מעשיות ואופרטיביות שייתנו מזור לתחושת הקיפוח והתסכול, האוחזת בקרב רבים מאזרחי ישראל המזרחיים.

עם זה, חמישה חודשים לאחר הצגת המלצות הוועדה, נדמה כי מה שהיה הוא שיהיה והן עדיין רחוקות מיישומן בפועל. איני יודע האם מדובר ביד מכוונת, וגם אין בכוונתי (עדיין) להפנות אצבע מאשימה כלפי הגורמים המקצועיים או כלפי שר החינוך בנט, על העובדה שאין דואגים להטמעת ההמלצות העיקריות כבר בשנת הלימודים הנוכחית, אך מהקולות שנשמעו עד כה, מסתמן כי במקום ליישם את המלצותיה העיקריות והמשמעותיות של הוועדה, בחרו אנשי תקשורת להטיל זרקור דווקא על חלקיה השוליים על מנת להציג את חבריה באור לעגני ופוגע.

כך לדוגמא, פורסם לאחרונה כי בשנת הלימודים הקרובה יחלו ללמד ב-150 גנים בישראל פיוטים של יהדות המזרח, כמו: "דרור יקרא" ו"בר יוחאי". לכך נלוו כותרות עיתונים ששאלו האם העובדה כי ילדי ישראל יידעו לשיר פיוטיים מזרחיים, היא שתביא מזור לתחושת הקיפוח והאפליה בקרב המזרחיים. אז אבקש שלא לפגוע באינטיליגנציה שלנו כחברי הוועדה, והכוונה הייתה שיהיה זה צעד מלווה ומשלים לטיפול מקיף ומשמעותי בנושא.

במקום להיצמד דווקא לנספחים הנלווים שתפסו מקום אזוטרי בהמלצות הוועדה, אך שזכו באופן תמוה למקום של כבוד באמצעי התקשורת, עלינו למקד את המשאבים והאנרגיות בשני תחומים עיקריים שהודגשו בהמלצות הוועדה. הראשון, הינו טיפול בהשמטה שיטתית של מורשת יהדות המזרח מתכנית הלימודים במדינת ישראל, כאשר עם השנים נוצר מצב בו מושמטות תקופות שלמות של מורשת יהדות ארצות המזרח מספרי ההיסטוריה של מערכת החינוך. דוגמא לכך ניתן למצוא באחד מספרי ההיסטוריה הנלמדים כיום בבתי ספר בישראל: 23 עמודים בלבד, המהווים 6.5% מתוך 350 עמודי הספר הסוקרים את המחצית הראשונה של המאה ה-20 עוסקים ביהדות המזרח.

ההיבט השני, קשור בהיעלמות כמעט מוחלטת של המחקר בנושא מורשת יהדות ארצות המזרח מן המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. אמנם קיימים מעט מכונים דוגמת "מרכז בן צבי" ו"מרכז דהאן" העוסקים בחקר ובטיפוח מורשת יהדות המזרח, אך בפועל מדובר בלעג לרש, שכן מרבית תקציבם תלוי בעיקר בתרומות ותמיכות מזדמנות. במרוצת השנים ובניגוד גמור לצורך ולצמא הקיימים בשטח, נסגרו מכונים רבים למחקר במוסדות להשכלה גבוהה והמימון התקציבי ממשרד החינוך הופסק לחלוטין - וממילא התרבות וההיסטוריה של ארצות ערב כמעט ואינם נחקרים כלל, כאשר הנושא אינו מהווה כלל חלק מהשיח האקדמי. לכן, אחת מהמלצות הוועדה העיקריות, הינה הזרמת תקציב משמעותי לטובת עידוד המחקר והעיסוק האקדמי במורשת יהדות ארצות המזרח, תוך מתן דגש על הכשרת מורים בתחום זה.

רק כאשר נבין את הזכות שניתנה בידנו לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם לבני עדות המזרח ולמורשת ישראל ככלל, נוכל להתייחס למסקנות הוועדה ולהמלצותיה ברצינות ובכבוד הראויים וליישם את עיקריה. אחרת, נמשיך להשלות את עצמנו שפתרנו את הבעיה ודאגנו לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית, בעוד שבפועל נישאר באותה רדידות ובעיקר בורות וניכור שבה מתייחסים פורומים אקדמיים, הוגי דעות ואישי ציבור כלפי מורשת יהדות המזרח.

הכותב הינו חבר ועדת ביטון ויו"ר מרכז דהאן כיום.

ב30/11 יתקיים כנס ל"ציון יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב" המעוגן בחוק, אותו יזם מר שמעון אוחיון בהיותו חבר כנסת