שיבהיר, או שיוותר

הרב אייל קרים יכול להחזיק בדעתו כי נשים נחותות ואם הן לא יהודיות מותר לאונסן בעת מלחמה, ובכלל לשנוא הומואים וזרים. אבל עם דעות כאלה אין הוא מתאים לכהן כרב הראשי של צה"ל.

זו אינה סתימת פיות. זו אינה התנכלות לחופש הביטוי. אבל נכדתי משרתת בעיר הבה"דים בצה"ל ובנו של השכן הומו, והרב צריך להיות מקור השראה גם להם.

אתמול הורה לו בג"ץ להבהיר את עמדתו, שכן הלכתו פורסמה לפני שנים רבות. מייד קמו בצלאל סמוטריץ' ומוטי יוגב ועוד עסקני דת לתקוף את בית המשפט בשם הלכה שאינה מקובלת לא רק על רוב הישראלים, אלא גם על חלק ניכר מנשותיהם ומבנותיהם שומרות המצוות. לא ייתכן שנשות "אמנה" מסכימות עם דברי קרים. גם לא צעירות מודרניות בגוש עציון, שמשרתות בצה"ל. העתירה לבג"ץ שהגישו זהבה גלאון ומיכל רוזין ותמר זנדברג ממרצ משמשת גם להן לפה, אפילו באילמותו.

תמוה שבמקביל לקול הבס של ח"כי הקואליציה, אשר יצאו להגנת קרים ונגד בג"ץ, לא נשמע גם צליל האלט של גילה גמליאל ומירי רגב וציפי חוטובלי מהליכוד, ובעיקר של איילת שקד מהבית היהודי אשר תיק המשפטים הופקד בידה. מותר או אסור לאנוס לא־יהודייה בעת מלחמה? אנא תשובתכן בהקדם.

אין זאת אומרת שקרים אינו יכול לפרש את ההלכה ברוח זו. לא רק לפני תשע שנים או 14, אלא גם היום. אלא מה? בתנאי שיאמר כי אלה היו פני הדברים כאשר לפני 3,500 שנים התכוונה תורת ישראל ל"עין תחת עין" במובן הפיזי־גשמי־גופני של המילה, וככל שהתקדמה עידנה את התגמול והעונש.

ההלכה היהודית היתה נבונה וגמישה מרבניה ומפרנסיה. על הסיפור הנורא של 42 הילדים אשר נטרפו - "הובקעו" - בשיני "שתיים דובים" מהיער, מפני שעלבו בנביא אלישע, נאמר כבר בגמרא - לפני כ־1,500 שנים - "לא דובים ולא יער". לא היה כדבר הזה, מפני שלא מתאים ליהדות להישאר אדישה כלפי זוועה כזאת.

באותה יצירת ענק הלכתית מופיע כלל הברזל של האמוראים: "הלכה, ואין מורין כן". זאת אומרת, ייתכן שפעם התכוונו ברצינות לדברי ההסבר של קרים, אבל ברור שקביעתו בטלה ומבוטלת, וזו גם דעתו. אם פחות מכך - ייכבד ויישב בישיבתו ובביתו, וירצה וילמד כאוות נפשו, אבל לא יהיה רב ראשי לנכדתי שבנגב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו