צרפת: סרקוזי והתקשורת - אאוט

זה כבר נראה כמו מגמה: בדיוק כמו בארה"ב, גם בצרפת לא התייחסו שלשום הבוחרים לתחזיות התקשורת והסוקרים, והעדיפו לקבל החלטה עצמאית בפריימריז של הימין. בזמן שהמומחים חזו עימות בשבוע הבא בין הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי לבין ראש עיריית בורדו וראש הממשלה לשעבר אלן ז'ופה, בא פרנסואה פיון וטרף את הקלפים. הסנסציה היתה גדולה: 44 אחוזים למנצח פיון, 28.6 אחוזים לז'ופה ורק 20.6 אחוזים לסרקוזי המודח.

גם בצרפת רוצים שינוי. אלא ששם זה גם יכול להיות מאוד מאיים. מי שמציעה את השינוי הגדול ביותר בחברה ובפוליטיקה הצרפתית היא מפלגת ימין קיצוני שמחוץ למערכת הרפובליקנית - החזית הלאומית בהנהגת מארין לה פן. את השינוי עדיף לחפש במפלגות הממסדיות. פיון, ראש ממשלה לשעבר בעידן סרקוזי, עונה על הקטגוריה של איש השינוי - אבל מבפנים. אבולוציה, לא רבולוציה.

מאחר שהסוציאליסטים, בראשות פרנסואה הולנד, מפולגים ומאוד לא פופולריים, ומאחר שהחזית הלאומית של לה פן מתקשה (עדיין) לחצות את קו 22 האחוזים (למזלנו) במישור הלאומי, המנצח בקרב הימין המסורתי הוא המועמד הגדול לזכות בבחירות לנשיאות בחודש מאי. בדיוק בגלל זה צרפת עקבה בעניין רב אחרי הפריימריז של הימין, וארבעה מיליון איש טרחו ובאו לקלפיות כדי לבחור בשני המועמדים שיגיעו לגמר.

גם בצרפת, כמו בארה"ב ואפילו בישראל, הפרשנים "מנותקים" מהשטח - ביטוי שבו השתמש אתמול העיתון "לה פאריזיין". פיון, שדורג רביעי בקרב מועמדי הימין רק לפני עשרה ימים, עקף את כולם בפוטו פיניש מדהים והביס את יריביו (עלה ב־30 אחוזים בעשרה ימים). לעומתו, הנשיא לשעבר סרקוזי הובס ופרש מהפוליטיקה בדלת האחורית. מי שחלם לחזור לארמון האליזה, נוצח בשתי מערכות הבחירות האחרונות שבהן השתתף: הראשונה לפני כחמש שנים נגד הנשיא הולנד, ואתמול ההפסד היה צורב בהרבה מאחר שהפסיד אצלו בבית.

בכלל, הבחירות לפריימריז היו מעניינות ביותר. בזמן שבבריטניה ובארה"ב מנצחים אנשי ימין המבטיחים הטבות סוציאליות לאזרח, בא דווקא מועמד ימין בצרפת שמנצח תחת התווית התאצ'ריסטית. פיון מציע גישה ליברלית מאוד, ואף מתכנן לפטר חצי מיליון עובדי מדינה כדי לשפר את הכלכלה, להוציא את צרפת מהבוץ שבו היא נמצאת ואף להפוך אותה בעשור הבא למובילה באירופה. פיון היה גם היחיד שנתן לבוחרים פרספקטיבה. בזמן שכולם דיברו על צרות, הוא דיבר על תקווה. הוא היחיד שדיבר על צרפת במונחים של קטר המוביל רכבת. נראה שציבור הבוחרים רוצה לא רק שינוי, אלא גם תקווה. זה עזר לאובאמה ואחר כך לטראמפ, אז למה לא גם לפיון?

אי אפשר לדבר על הפריימריז בצרפת מבלי להתייחס לסוף הקריירה הפוליטית של סרקוזי, שזכה להשפלה מאוד לא נעימה. הפוליטיקאי הנמרץ, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו בגיל צעיר כראש עיריית נויי (פרבר יוקרתי של פאריס), היה משוכנע שהמינוי שלו בכיס, כמו הילארי קלינטון. אלא שהוא לא הביא בחשבון את חוסר האהדה הציבורית הרחב כלפיו, שהביא אפילו סוציאליסטים רבים להצביע נגדו בפריימריז של הימין. סרקוזי חשב שגל הפיגועים האחרון בצרפת יגרום לאזרח לתמוך בו מאחר שהוא המועמד הביטחוניסט, הוא גם חשב שהפחד מדאעש ומהמהגרים יגרום לבוחר להצביע למועמד המציע קו נוקשה ואפילו שיניים בחוק הצרפתי. אבל מה שסרקוזי כנראה לא הביא בחשבון הוא שגם חיי היום־יום חשובים לאזרח. גם בצרפת זה הכלכלה, טמבל...

אגב, הקריקטורה של העיתון "לה פאריזיין" אתמול אומרת הכל. פיון נראה שם אומר: "אני מתכוון לפטר חצי מיליון עובדי מדינה והרבה מאוד סוקרים"...

האמרה "סקר הוא שקר" מעולם לא היתה נכונה כל כך. כנראה הגיע הזמן להתאים את הסקר לתקופה או לכתוב מאחורי כל סקר "בעירבון מוגבל".