מתקפת הביביפוביה

ביביפוביה היא תסמונת ארוכת שנים בתקשורת. שנאה עמוקה ותהומית לראש הממשלה, למשפחתו ולבוחריו. אין לי ספק שמומחים בעלי שם יכתבו מחקרים מרתקים על מהות התופעה, סיבותיה ומניעיה. אפשר כמובן לא להסכים עם מהלכים חברתיים, כלכליים וביטחוניים שמוביל ראש הממשלה, אולם התקשורת - במקום להתמודד עם המהות - מתרכזת בפן האישי, הרכילותי והשמועתי. אצל כמה עיתונאים ופרשנים תסמונת הביביפוביה העמיקה עד כדי כך שאינם מבדילים בין אמת לשקר, ובין מציאות למשאלות לב.

הלהיטות בתקשורת לפגוע בנתניהו ובמשפחתו היא במידה רבה ביטוי לייאוש הולך ומעמיק מחוסר יכולת השמאל, ששולט בתקשורת בלי מיצרים ובלי מעצורים, לבצע חילופי שלטון באמצעות פתק הצבעה. מבוקר עד ערב מנסים כוכבי התקשורת לשכנע את הציבור שבישראל רע לחיות, שמיליונים חיים מתחת לקו העוני ומייחלים לארוחה חמה, שזוגות צעירים יצטרכו בגלל מחירי הדיור להתגורר בקרטונים כפי שהם ראו לאחרונה במנהטן, ובעיקר שישראל היא המקום המושחת ביותר בעולם. הכל, כמובן, באחריות ממשלות הימין ובנימין נתניהו.

כל פוליטיקאי בעבר או בהווה, כושל או פורש, אם יצייץ אמירה מכפישה על נתניהו, מייד יקבל כותרות ראשיות כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים. כל אלוף בצבא שפרש לגמלאות יוזמן בקביעות להשמיע הגיגים, ובלבד שיכללו ביקורת על חוסר אחריות מצד ההנהגה. כל שר או חבר כנסת, על פי תחקיר מוקדם של ערוצי הטלוויזיה, שמוכן ליזום מהלכים שיפגעו לכאורה בראש הממשלה, יהפוך גיבור, אמיץ לב ומועמד לפרס ישראל. גורמים מוכרים בתקשורת מוכנים לנוע מימין לשמאל ומשמאל למרכז - והעיקר לפגוע במאמציו של נתניהו למלא את התפקיד המסובך של ראש הממשלה.

מישהו אחר אולי היה נשבר תחת מטח העלבונות וההשמצות; אני מעריך שלנתניהו יש אמונה וחזון, והוא מונע מהבנה היסטורית ומצוואה רוחנית של אבות הציונות, ולכן הוא מוכן לספוג את הארס המפעפע ללא הרף. החזון היה סוד כוחם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין ז"ל בימים שבהם התייחסו אליהם הממסד והתקשורת בבוז ובזלזול.

בשבועיים האחרונים למדנו מארה"ב שיכולת התקשורת להשפיע הולכת ופוחתת. כאשר הציבור מזהה את מניעיה, הוא בז לה ומתעלם ממנה. אזרחי ארה"ב בחרו בטראמפ למרות העובדה שהתקשורת, רובה ככולה, זעקה בכל שער בת רבים "רק לא טראמפ". מידתיות חיונית מצד כל הנוגעים בדבר - זה הכל.