האחריות לביטחון אינה של האזרח

נתחיל מהסוף: חשוב וצריך להקל על חקלאים בהוצאת רישיון נשק להגנה עצמית, שיגביר את הביטחון האישי שלהם ושל בני משפחותיהם. למען האמת - מרבית החקלאים, בוודאי אלו שבאזורי סיכון ובקו העימות, כבר מזמן מחזיקים ברישיונות ובנשקים. אך הסיבה לכך היא מקאברית: אף שהכוונה היא להגביר את הביטחון האישי, החזקת נשק מעידה על היעדר ביטחון כללי ועל כישלון של כוחות הביטחון לספק אבטחה לאזרחים.

בשנים האחרונות ראינו כיצד המדינה מושכת את ידיה מאחריותה לביטחון תושבי המרחב הכפרי ויישובי קו העימות. זה התחיל בהוצאת כיתות הכוננות הצה"ליות מהיישובים, דרך שינויים בפריסת הכוחות - שנעשים ללא שיתוף התושבים ונציגיהם, וכלה בחוסר היכולת לטפל במגפת הפריצות והגניבות החקלאיות. האם זו תשובתה של המדינה לבעיה? אם חקלאי מזהה פריצה או ניסיון גניבה, הוא פשוט יירה בחשוד במקום להתקשר למשטרה ולקבל ניידת? ומה הלאה? קורסי החייאה לתושבים במקום אמבולנסים או רופאים ומיטות לבתי החולים? תעודות הוראה להורים במקום בתי ספר?

כתושב המתגורר בפריפריה שרבים מתושביה מתפרנסים מחקלאות, ההצעה לחלק אקדחים לחקלאים היא אכזבה נוספת מאוזלת היד ומחוסר המשילות של המדינה מחוץ לערי המרכז. לא ייתכן שהפתרון לביטחוננו הוא להפוך את המרחב הכפרי לסוג של מערב פרוע, שבו כל חקלאי מופקד לבדו על ביטחונו וביטחון בני משפחתו, שבו האחריות ללכידת הפושעים מוטלת על האזרח, ובו כל עבריין הוא בר מוות. בסופו של דבר, יהיה זה החקלאי שיעמוד לדין על ירי שביצע כי חשש לחייו ולחיי משפחתו. לא המשטרה או השר לביטחון הפנים יעמדו לדין.

המדינה חייבת להפנים: לתושבי המרחב הכפרי והפריפריה בכלל מגיעים אותם שירותים כמו לתושבי ת"א וחיפה. כפי שתושב העיר אינו נזקק לרישיון נשק כדי להגן על עצמו, כך אנו מבקשים. כפי שתושב בעיר יודע שבעת מצוקה או סכנה מוקד 100 עומד לרשותו, כך גם אנחנו מבקשים.

תוכניתו של השר ארדן נשמעת מרגשת מעל מסכי הטלוויזיה, אך במציאות הכיוון המסתמן הוא הפוך: לצד מתן רישיונות נשק, מתכוון המשרד לביטחון הפנים להכפיף את כוחות מג"ב, המופקדים על מניעת פשיעה חקלאית, לתחנות המשטרה הכחולה - והחשש הוא שלא ירחק היום ואותם שוטרים אשר תפקידם לסייר במרחב הכפרי, ימצאו עצמם במשימות שיטור אחרות שלהן לא יועדו.

בהיעדר תשובה מקיפה לבעיות הפשיעה באזורים החקלאיים, רישיון לנשק הוא אכן צעד מגביר ביטחון. אך בטווח הארוך התחושה הקשה היא שביטחוננו הופרט, וששוב נזנחנו לגורלנו. כולי תקווה שגם השר ארדן יבין זאת: על המדינה מוטלת האחריות לספק ביטחון לכל אזרחיה.