בנט מנסה לגזור קופון

מטרתו העיקרית של חוק ההסדרה היא לא לסדר את מעמד בתי עמונה לשאר המבנים המיועדים לפינוי בהוראת בג"ץ. חוק ההסדרה נועד, בראש ובראשונה, לסדר את עתידם של הפוליטיקאים. מי ששאל את עצמו איך חוק, שיכולתו לפתור את הבעיה מוטלת בספק כה רב, מקודם בכל הכוח ובנחרצות על ידי אלה שרק לפני כמה שבועות לא התלהבו בכלל מהרעיון, ימצא בכך את התשובה. במקום לשבור את הראש ולנסות למצוא פתרון אמיתי, קל יותר להסתער על רעיון ממוחזר שיעילותו מוטלת בספק רב, העיקר שיוכלו לטעון בדיעבד שלפחות ניסו.

די לראות את התזזית שאחזה בבנט כדי לראות כיצד זה עובד. אחרי שהסתייג במשך חודשים מהחוק, התפאר במציאת פתרון חדש: בקשה מבג"ץ לדחות את הפינוי בשבעה חודשים. נניח לעובדה שלא מדובר ברעיון שלו, אבל אחרי שקידם את בקשת הדחייה, עכשיו הוא זונח אותה עבור חוק ההסדרה. אין ספק שההתיישבות היהודית ביו"ש צריכה הסדרה. המתיישבים, שהתיישבו לפי החלטות המדינה עצמה ובעידודה, לא צריכים לחיות כשסימן שאלה מרחף מעל עתידם. השאלה היא אם החוק המדובר הוא הפתרון, ואם יש סיכוי שיחול רטרואקטיבית אחרי פס"ד של בג"ץ. אך הטירוף שאחז בבנט ובחבריו לא מאפשר דיון על החוק ועל עיתוי העברתו. הרי השאלה היא לא מי אוהב את ההתיישבות, כי ברור שלחוק ההסדרה בקואליציה יש רוב ברור, אלא השאלה היא אם לא כדאי להמתין להחלטת בג"ץ בעניין בקשת הדחייה ולהעביר את החוק רק אם התשובה תהיה שלילית או שתתעכב יתר על המידה. אבל אם אפשר לגזור קופון על גב המתיישבים, מי מעוניין לקיים דיון רציני.