"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בסוף מדונה הלכה לישון לבד

,עודכן

מתי הברנז'ה תבין שאין לה כל השפעה על דעת הבוחר? • אילו חוקים משונים עוד מזמן לנו ח"כ איציק שמולי? • ומבחינת מצביעי הימין, התחקיר של אילנה דיין דווקא עזר לנתניהו

הילארי והקלינטונים היו כל כך בטוחים בניצחונה, עד שכמו מחנה השמאל בארץ, הבחירות נראו להם כפרוצדורה מיותרת. אפילו היתה שמועה שלפיה יצחק הרצוג שיגר איגרת ברכה לגברת קלינטון: "העיקר שניצחנו בסקרים". האמת היא שגם לי היה ברור שקלינטון תנצח. כל כך הרבה פעמים שמעתי שהניצחון בכיס שלה, עד שהמירוץ של טראמפ מולה היה נראה לי ניתוק מהמציאות. בדיעבד, ברור שהוא היה חכם יותר מכולם, והבין את הראש האמריקני יותר מכל המומחים.

בכלל, לכל מי שניזון מהאתרים האמריקניים היה ברור ש"מי בכלל צריך בחירות?" כאשר כל מי שנחשב תומך בך: מהזמרים הנחשבים ועד כוכבי הוליווד. מי צריך בכלל את כל המצביעים המיוזעים, תואמיהם האמריקנים של מצביעי הליכוד. בכל מקרה, התברר שכמו בישראל, גם בארה"ב המועמד שהברנז'ה פחות מחשיבה, ואף בזה לו, הוא זה שהציבור מעריך יותר.

בשלישי בערב לא עזר דבר לספורטאים כגון כוכב האן.בי.אי לברון ג'יימס, לשחקני הקולנוע דוגמת רוברט דה נירו וכאמור לזמרים שתמכו בקלינטון. המצביע לא התרשם מהם, כמו שהאמינו, גם לא מההצעה המגונה של כוכבת הפופ מדונה, שבסופו של דבר הלכה לישון לבד, מקסימום עם סוכרייה על מקל.

המחוקק המשועמם

חבר הכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני היה כנראה משועמם, ולכן השבוע הגיש הצעת חוק שכבר עברה בקריאה ראשונה, ולפיה אסור להשתמש במילה "מפגר". התוצאה הראשונה של החוק הזה היא שכעת אסור לומר את האמת על החוק עצמו.

כתרומה לח"כ שמולי (ולשאר חבריו המשועממים), הנה חוקים שמדינתנו זקוקה להם נואשות: בבריטניה אסור למות בבניין הפרלמנט בלונדון (העונש על הפרת החוק הוא מוות); בקולומביה הבריטית אסור להרוג את ביגפוט; ובאלבמה אסור לשים גביע גלידה בכיס. וגם אחד מהארץ: בחיפה אסור לרקוד עם דוב על החוף. קדימה, שמולי, תרחיב אותו כדי שבחופי נתניה ותל אביב יאכפו זאת.

אין מה לומר על "חוק המפגר", אלא שהוא לא סובל מעודף אינטליגנציה ושהוא לא חכם במיוחד, ואם יעבור, סביר שגם את המושגים האלה הח"כ המשועמם שמולי ינסה להוציא מהחוק. מזל שהספקתי לכתוב אותם לפני הכניסה של החוק המפג... אופס, כמעט עברתי על החוק.

עודף החקיקה המנדנדת הזאת מוביל אותנו לנאורה שבממלכות, רומניה של ימי השליט הבלתי נשכח, ניקולאה צ'אושסקו, שעל פי חוק ישן כונה "החבר יושב הראש". סיפורנו התרחש בטרנסילבניה, שאמנם כבר שנים רבות שייכת לרומניה, אבל בעיני רבים מתושביה מדובר בשטח כבוש, כי בעבר היה שייך להונגריה. אחד הכלים במאבק זה הוא השימוש בשפה ההונגרית, שאינו מותר בכל מקום.

ובכן, באותם ימים ישבו פעם שני טרנסילבנים בפאב ושתו. אחרי כמה כוסות נעמד אחד מהם, הזדקף והכריז בקול רם, בהונגרית, "החבר יושב הראש מפגר". מייד קמו שני טיפוסים מגודלים מירכתי הפאב, שלפו תעודות של סוכני סיקוריטטה, המשטרה החשאית האימתנית של צ'אושסקו, התקרבו במהירות לאותו אחד והודיעו לו חגיגית: "אתה עצור".

"למה?" היתמם הטרנסילבני.

ענו לו שני סוכני הסיקוריטטה: "העלבת את החבר יושב הראש צ'אושסקו".

השתומם הטרנסילבני: "מה פתאום, התכוונתי לחבר יושב הראש של ארה"ב".

אחד מסוכני הסיקוריטטה התעצבן וענה לו מייד: "תפסיק לעשות את עצמך, אל תיתמם, אמרת מפגר, זה יכול להיות רק השליט ניקולאה צ'אושסקו".

כשהיא תצא לפנסיה

למחרת שידור תוכניתה של אילנה דיין היה הרבה רעש - וכולו בגלל התגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זה קצת מוזר: מה, תוכנית שלמה של "עובדה" וכל הרעש (חוץ מהאפקטים) הוא סביב התגובה של נתניהו? לא היה שום גילוי שראוי לדבר עליו? שום חשיפה שראויה לאזכור? רק התגובה שווה התייחסות?

זה מזכיר לי סיפור אחר, שקרה אחרי הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש הממשלה. זמן קצר אחרי שנוצח נתניהו בבחירות 99' על ידי אהוד ברק, מקומון תל־אביבי פירסם כתבת תחקיר שנמרחה על גבי חמישה־שישה עמודים, ובה נטען, בין השאר, שנתניהו עומד להתגרש מאשתו שרה ומייד לאחר מכן לעזוב את הארץ. הכתבה היתה מלאה ב"הוכחות" לכך שהוא כבר החל לפעול בכיוון, כולל ציטוטים מכאלה שתוארו "מקורבים" ונשארו משום מה בעילום שם.

בינתיים, השנים עברו, והמקומון שהיו בו סיפורים יפים של כותבים מוכשרים מאוד, ובעיקר בעלי כושר המצאה, הלך (מזמן) לעולמו. נתניהו, לעומת זאת, עדיין נשוי לאותה שרה ועדיין באותה הארץ ואפילו שוב ראש הממשלה (כבר קדנציה שלישית). יותר מזה - אם ירצה, יארח נתניהו, עם שרה, את נכדיהם וניניהם בבית ראש הממשלה, גם אחרי שאילנה דיין תצא לפנסיה.

אז, העיתונאית הוותיקה אולי תבין, סוף־סוף, שמבחינת מצביעי הימין, היא עשתה השבוע טובה ענקית לנתניהו. יכול מאוד להיות שהיא לא תבין, אבל ניתן לה את הקרדיט, בכל זאת אומרים עליה שהיא בחורה עם ראש על הכתפיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר