תאונות בנייה: דרוש פתרון ייעודי

בכל יום אנו מתבשרים על תאונות קטלניות בענף הבנייה. מספר הנפגעים בתאונות בענף שבו מועסקים רק כ־5% מכלל המועסקים במשק, גדל ביחס לשנים קודמות. לעומת זאת, הצצה אל נתונים רשמיים של המדינה מלמדת על הפחתה מתמדת בשיעור הנפגעים בתאונות עבודה. נראה שמה שעושה טוב להפחתת תאונות בענפי המשק השונים, לא מספיק טוב לענף הבנייה.

ריבוי בהתחלות בנייה יכול להסביר חלק מתופעת ריבוי התאונות בענף, אך בשביל להבין את הפער עלינו להתייחס למשתנים נוספים, ובהם הפרופילים של העובד, העיסוק והענף. ענף הבנייה מאופיין בריבוי עובדים זמניים, בתחלופה גבוהה של כוח אדם ובריבוי עובדים בלתי מיומנים החוסים לרוב תחת "קבלני משנה". לעומתו, ענפי התעשייה והשירותים מאופיינים, בהכללה, בעובדים קבועים ומיומנים. ענף הבנייה מאופיין בהשתנות מתמדת של אתרי העבודה, בהרכבה ובפירוק תדירים של מתקני עבודה, בעוד ענפי התעשייה והשירותים מאופיינים לרוב במתקני עבודה קבועים ובעבודות רוטיניות.

להתמודדות עם תאונות עבודה אין "פתרון מדף" אחד ויש לפעול בהלימה למאפייניו הייחודיים של הענף, או כפי שהוא מכונה בשפה השיווקית - "פתרון מותאם ללקוח". לפיכך במרבית מדינות העולם המערבי מקפידים לקיים שני גופים נפרדים: האחד אמור ללמד, לחנך ולחקור, האחר - לאכוף ולהעניש. קיימת הפרדה מוחלטת בין גוף אכיפה ופיקוח, שעומד בראשות הרגולטור, לבין גוף הסברתי/הדרכתי מניעתי שהוא גוף לאומי, עצמאי.

בארה"ב פעילויות האכיפה והפיקוח מתבצעות על ידי מינהל הבטיחות והבריאות בעבודה, ופעילויות ההסברה, העברת המידע, ההדרכה והמחקר נעשות על ידי המכון הלאומי האמריקני לבטיחות ולבריאות בעבודה. גם אצלנו שני גופים לאומיים נפרדים: מינהל הפיקוח במשרד העבודה והמוסד לבטיחות ולגהות. הרציונל שעומד בבסיס ההפרדה הוא ההבנה כי כדי לשמור על בטיחות העובד ועל בריאותו התעסוקתית יש לפעול בשיתוף פעולה עם העובד והמעסיק.

תנאי בסיסי לקידום תנאים של מניעת תאונות נעוץ, בין השאר, בחשיפת שיטות עבודה, הרגלים וניתוח סיכונים, על מנת לייצר מגוון פתרונות מתאימים ולהטמיעם במקומות העבודה. מדובר בפעולות שקשורות למניעה, להדרכה ולהסברה. הרגולטור, לעומת זאת, כוחו בהרתעה שנובעת מענישה. אלא שהגוף האוכף והמעניש מוביל, באופן טבעי, להתנגדות לשיתוף, להסתרה ולסגירות - דבר שמצמצם אפשרות של למידה ושיפור לטובת העובד.

פעילויות ההרתעה והענישה רלוונטיות יותר בענפים המאופיינים בעובדים מוחלשים בעלי רמת תחליפיות גבוהה. במקרים כאלה, כמו בענף הבנייה, יש היגיון רב בקריאה להחמרת פעילויות האכיפה וההרתעה. לעומת זאת, בשאר ענפי המשק נראה שהפעילויות ההסברתיות והמניעתיות נושאות פרי.

כדי להוביל לשינוי אמיתי, על שני הגופים, האוכף והמסביר, לפעול זה לצד זה ולאפשר הן לציבור העובדים והן לציבור המעסיקים להיעזר בערוץ מקצועי וולונטרי, חינוכי, הסברתי, ולקבל סל פתרונות יעילים לשמירת בטיחותו של העובד.

הכותבת היא מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגהות ויו"ר המועצה לצרכנות