"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תאונות בנייה: דרוש פתרון ייעודי

,עודכן

בכל יום אנו מתבשרים על תאונות קטלניות בענף הבנייה. מספר הנפגעים בתאונות בענף שבו מועסקים רק כ־5% מכלל המועסקים במשק, גדל ביחס לשנים קודמות. לעומת זאת, הצצה אל נתונים רשמיים של המדינה מלמדת על הפחתה מתמדת בשיעור הנפגעים בתאונות עבודה. נראה שמה שעושה טוב להפחתת תאונות בענפי המשק השונים, לא מספיק טוב לענף הבנייה.

ריבוי בהתחלות בנייה יכול להסביר חלק מתופעת ריבוי התאונות בענף, אך בשביל להבין את הפער עלינו להתייחס למשתנים נוספים, ובהם הפרופילים של העובד, העיסוק והענף. ענף הבנייה מאופיין בריבוי עובדים זמניים, בתחלופה גבוהה של כוח אדם ובריבוי עובדים בלתי מיומנים החוסים לרוב תחת "קבלני משנה". לעומתו, ענפי התעשייה והשירותים מאופיינים, בהכללה, בעובדים קבועים ומיומנים. ענף הבנייה מאופיין בהשתנות מתמדת של אתרי העבודה, בהרכבה ובפירוק תדירים של מתקני עבודה, בעוד ענפי התעשייה והשירותים מאופיינים לרוב במתקני עבודה קבועים ובעבודות רוטיניות.

להתמודדות עם תאונות עבודה אין "פתרון מדף" אחד ויש לפעול בהלימה למאפייניו הייחודיים של הענף, או כפי שהוא מכונה בשפה השיווקית - "פתרון מותאם ללקוח". לפיכך במרבית מדינות העולם המערבי מקפידים לקיים שני גופים נפרדים: האחד אמור ללמד, לחנך ולחקור, האחר - לאכוף ולהעניש. קיימת הפרדה מוחלטת בין גוף אכיפה ופיקוח, שעומד בראשות הרגולטור, לבין גוף הסברתי/הדרכתי מניעתי שהוא גוף לאומי, עצמאי.

בארה"ב פעילויות האכיפה והפיקוח מתבצעות על ידי מינהל הבטיחות והבריאות בעבודה, ופעילויות ההסברה, העברת המידע, ההדרכה והמחקר נעשות על ידי המכון הלאומי האמריקני לבטיחות ולבריאות בעבודה. גם אצלנו שני גופים לאומיים נפרדים: מינהל הפיקוח במשרד העבודה והמוסד לבטיחות ולגהות. הרציונל שעומד בבסיס ההפרדה הוא ההבנה כי כדי לשמור על בטיחות העובד ועל בריאותו התעסוקתית יש לפעול בשיתוף פעולה עם העובד והמעסיק.

תנאי בסיסי לקידום תנאים של מניעת תאונות נעוץ, בין השאר, בחשיפת שיטות עבודה, הרגלים וניתוח סיכונים, על מנת לייצר מגוון פתרונות מתאימים ולהטמיעם במקומות העבודה. מדובר בפעולות שקשורות למניעה, להדרכה ולהסברה. הרגולטור, לעומת זאת, כוחו בהרתעה שנובעת מענישה. אלא שהגוף האוכף והמעניש מוביל, באופן טבעי, להתנגדות לשיתוף, להסתרה ולסגירות - דבר שמצמצם אפשרות של למידה ושיפור לטובת העובד.

פעילויות ההרתעה והענישה רלוונטיות יותר בענפים המאופיינים בעובדים מוחלשים בעלי רמת תחליפיות גבוהה. במקרים כאלה, כמו בענף הבנייה, יש היגיון רב בקריאה להחמרת פעילויות האכיפה וההרתעה. לעומת זאת, בשאר ענפי המשק נראה שהפעילויות ההסברתיות והמניעתיות נושאות פרי.

כדי להוביל לשינוי אמיתי, על שני הגופים, האוכף והמסביר, לפעול זה לצד זה ולאפשר הן לציבור העובדים והן לציבור המעסיקים להיעזר בערוץ מקצועי וולונטרי, חינוכי, הסברתי, ולקבל סל פתרונות יעילים לשמירת בטיחותו של העובד.

הכותבת היא מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגהות ויו"ר המועצה לצרכנות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר