לבנון בחרה נשיא – ומה עכשיו?

אחרי ואקום נשיאותי שנמשך קצת יותר משנתיים וחצי, בחר השבוע הפרלמנט הלבנוני בגנרל מישל עאון לנשיאה ה-13 של לבנון. הדבר התאפשר הודות לעסקה בין הגושים הפוליטיים. במרכזה של העסקה עמדה העברת תמיכתו של סעד אל חרירי יו"ר האופוזיציה, ובנו של ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי שנרצח בידי חיזבאללה בהוראה מדמשק - למועמדותו של גנרל עאון. תמורת התמיכה שלו הובטח לסעד אל חרירי לעמוד בראש הממשלה החדשה שתקום. מעין חלוקת תיקים, הנשיאות לגנרל עון הנוצרי וראשות הממשלה לסעד אל חרירי המוסלמי סוני.

האווירה ששררה בארץ הארזים אחרי הבחירה של עאון היא אווירה של הקלה - סוף סוף יש נשיא ומוסדות המדינה יחזרו לתפקד כמו שצריך, ואווירת השמחה מההסכם שאפשר את בחירתו של עון מבטא את האחדות הפנים לבנונית שכל כך הייתה חסרה בשנים האחרונות.

גנרל עאון מוכר ברחוב הלבנוני כאיש דעתן, קרוץ מחומר של מנהיגים, סבלן ועקשן. המנהיג החדש של לבנון חיכה 26 שנים כדי לחזור לארמון הנשיאות ממנו גורש על ידי הסורים שהפגיזו אותו בזמנו, אך במהלך השנים הגנרל שינה את נאמנויותיו וכיום הוא תומך בסורים ובחיזבאללה. רבים אמנם רואים בבחירתו ניצחון למחנה הסורי וחיזבאללה, אך יחד עם זאת, הגנרל נתפש כפטריוט לבנוני שנאמנותו האמתית נתונה ללבנון. זו הסיבה שהוא סחף את הנוער הלבנוני, מכל העדות ונהפך לאחד המנהיגים הנוצרים הפופולריים.

הגנרל מכיר את ישראל, היו לו קשרים עם ישראלים רבים בעבר אך נאמנותו כיום איננה נתונה לירושלים ועל ישראל להכיר בזה. בנאום ההכתרה שלו לא שכח להתייחס לשכנה מדרום – עאון אמר שיפעל להחזרת השטחים שישראל כובשת כשכוונתו לחוות שבעא ולכפר רג׳ר. עאון גם התייחס למזימותיה של ישראל בתחום אוצרות הטבע של לבנון, רמז לשדות הגז מול חופי לבנון. עוד ביקש נשיאה החדש של לבנון להישאר מחוץ למעגל הדמים המתרחש אצל שכנותיה של לבנון - רמז לחיזבאללה ולמעורבותו בסוריה. עאון עוד ביקש לנהל מדיניות חוץ עצמאית בלי מעורבות חיצונית.

נאום ההכתרה יפה ומבטיח ככל שיהיה, דיבורים לחוד ומעשים לחוד: בפני הגנרל ניצבת מלאכה עצומה בתחום הפנים. החל מפתרון בעיית פינוי הזבל שנערם עד שהפך למשבר פוליטי, דרך הסדרת זרם החשמל ועד לבעיית האבטלה והמצב הכלכלי במדינה. ללא סיוע משאר הסיעות הפוליטיות הוא יתקשה לממש הרבה מחלומותיו. בלבנון הכל הופך פוליטי, ועאון מבין זאת.

בחירת עאון מלמדת שהאינטרסים תמיד גוברים על שיקולים אחרים. אחרת איך להסביר שסעד אל חרירי, שאביו נרצח על ידי החיזבאללה, העביר את תמיכתו לעאון שהוא מועמדו של חיזבאללה לנשיאות ואפשר בכך את בחירתו. ומה לגבי ישראל? התווסף לנו כאב ראש בדמותו של הגנרל עאון.

הכותב הוא שגריר ישראל במצרים לשעבר