ישראל כמגינת העם היהודי

פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה, המומחה מספר אחת בעולם לדמוגרפיה של העם היהודי, מזהיר כבר שנים רבות מפני הצטמקות עד היעלמות תפוצות העם היהודי בשל ההתבוללות המואצת במערב ונישואי התערובת, שבארה"ב מתקרבים ל־60 אחוזים. לטענתו, בתוך 300 שנה לא תהיה עוד יהדות בארה"ב, לא יהיו בה יהודים.

תחזיות אינן מדע מדויק, אך קשה להתווכח עם המגמה שעליה מצביע דלה־פרגולה. כדי למנוע את האסון הזה, על ישראל – מדינת העם היהודי - לראות בכך בעיה אסטרטגית ראשונה במעלה, המחייבת אותה לקבל אחריות כדי להתמודד עם המצב.

מסקנותיי מן התחזית הזאת הן שלוש: ראשית - הציונות, התנועה הלאומית של העם היהודי, הצילה את העם היהודי מכליה. בעידן החילוני רק תנועה לאומית מבטיחה את קיומו של העם היהודי. בלעדיה היו, במקרה הטוב, קהילות דתיות יהודיות פה ושם. שנית - קיומה של מדינת ישראל מבטיח את עתידו וקיומו של העם היהודי ואת יהדותם של היהודים החיים בה. ושלישית - שני גורמים הם המחסום הגדול ביותר בפני ההתבוללות של יהדות ארה"ב: קיומה של מדינת ישראל ומרכזיותה וקיומם של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, שבזכותם מיליוני יהודים בארה"ב נשארו במסגרת העם היהודי. אולם הגורמים הללו מאטים את התהליך ודוחים אותו, ואין בכוחם לשנות את המגמה.

כמדינת הלאום של העם היהודי, המחויבות העליונה של ישראל היא הבטחת עתידו של העם. מן המחויבות הזאת נגזרת האסטרטגיה להצלת העם היהודי. המרכיב המרכזי באסטרטגיה הוא התובנה שעתידו של העם היהודי מותנה בכך שיהודים רבים ככל האפשר יחיו בישראל. לכן ישראל, כמדינת העם היהודי, מחויבת לפעול בכל דרך אפשרית לעידוד העלייה לארץ ולמניעת הירידה ממנה. למרות החשש מפגיעה ביחסי החוץ של ישראל בשל פעולה אקטיבית בקרב אזרחיהן היהודים של מדינות ידידותיות, חובתה של ישראל לעשות כן ולהפעיל לשם כך משאבי כוח אדם איכותי ומשאבים כספיים רבים.

מרכיב שני הוא חיזוק והעמקה של הקשר בין ישראל לתפוצות הגולה והעמקת זיקתן ליהדות, לתרבות ישראל, לשפה העברית ולמדינה. לכאורה יש סתירה בין עידוד העלייה לארץ לבין פעולה לחיזוק יהדותם של יהודי התפוצות, אך הסתירה היא מדומה. היעד הסופי הוא עלייה לארץ, אך אם לא יהיו יהודים, לא תהיה עלייה. לכן יש חשיבות רבה בהעמקת הזהות והתודעה היהודית בקהילות הגולה. האוריינטציה של התודעה הזאת חייבת להיות ציונית, עם הפנים לישראל, דוגמת מיזם תגלית ושכמותו.

מרכיב שלישי הוא שינוי דרסטי ביחסה של מדינת ישראל לזרמים הלא אורתודוקסיים, שהם רוב מניינו ובניינו של העם היהודי ו־90 אחוזים מיהדות ארה"ב. הפניית העורף ליהדות העולם היא מעילה של מדינת ישראל בייעודה ובתפקידה. התנכלות המדינה ליהדות העולם, מתוך כניעה לכוחו הפוליטי של המיעוט החרדי, חייבת להיפסק. לשם כך יש צורך בשידוד מערכות פוליטי חדש, שבו לא תהיה עוד תלות בחרדים. הדבר ייתכן, אם המפלגות הציוניות תראינה בעתיד העם היהודי יעד מרכזי, המחייבן לשתף פעולה גם אם הן חלוקות ביניהן בתחומים אחרים.

מרכיב רביעי הוא הבטחת היותה של ישראל מדינת לאום יהודי לדורות, בין השאר, באמצעות עיגון מהות זו בחוק יסוד. עלינו להבין שקיומה של ישראל – מדינת הלאום היהודי, הוא הערובה לעצם קיומו של העם היהודי ולעצם קיומה של היהדות. לכן יש לבלום את המתקפה הפוסט־ציונית, המתכסה בסיסמאות שווא מטעות של "מדינת כל אזרחיה", שנועדו לבטל את מהותה וזהותה של ישראל כמדינה יהודית. יש לעצב את גבולות המדינה כך שיבטיחו רוב יהודי מאסיבי, גם במחיר ויתור על אזורים עתירי אוכלוסייה פלשתינית בארץ ישראל. יש לעצב את מדינת ישראל כחברת מופת, שתהיה אבן שואבת לצעירים היהודים בעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו