24 מדינות, שיודעות היטב היסטוריה, הצביעו בעד ההחלטה המבישה, בין בגלל דעת הרחוב (כך במקרה של מצרים), בין בגלל עמדת מדינות ערב (ברזיל, מקסיקו) או סתם בגלל מדיניות חוץ מסורתית (רוסיה). גם צרפת, שבעבר תמכה, הפעם "רק" נמנעה. אולי צריך עוד סבב כדי שהצרפתים יתנגדו למשהו שהם יודעים שהוא סילוף ההיסטוריה רק כדי לרצות את הפלשתינים.
אונסק"ו זה כמו האו"ם רק עם פחות שיניים. הארגון הזה, שכבר הרגיל אותנו בעבר לכמה החלטות שערורייתיות, הצליח להוכיח נאמנות לעצמו ולמורשתו.
אם ליהודים אין זיקה למקומות הקדושים בירושלים, לאונסק"ו יש זיקה לשקר, לטמטום, לצביעות ולקשקשת.
הדבר המקומם בסיפור הזה הוא העובדה שבמסגרת היחסים הדו־צדדיים של ישראל, כל אותן מדינות שתמכו בהחלטה יסבירו לנו כמה הן מבינות אותנו, את איומי הטרור ואת צביעות הפלשתינים. אבל ברגע שדרישה פלשתינית עולה על סדר היום, פתאום תוקף פחד אמיתי את המדינות האלה, שחוששות מהרחוב שלהן.
זה מקומם, אבל לא צריך לייאש. זה לא צריך לייאש כי לאונסק"ו יכולות מוגבלות. יש להחלטה ערך סימבולי, אבל לא בגללה היסטוריה בת אלפי שנים תשתנה כך פתאום. את הלגיטימציה שלנו למקומות הקדושים, איננו צריכים לקבל מאונסק"ו, הנאמנה למורשת הצביעות שלה.
ועם כל זאת, כל הנציגים שהצביעו אתמול בעד, נגד או נמנעו, מוזמנים לירושלים, בירתה של ישראל - היום ובעוד 2,000 שנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו