משחק פושר, תוצאה מצוינת

1. אם היו אומרים לברק בכר לפני תחילת המשחקים בשלב הבתים של הליגה האירופית כי הקבוצה שלו תשיג 4 נקודות מהמשחקים מול אינטר בסן סירו וסאות'המפטון בטוטו טרנר, הוא היה חותם על זה בעיניים עצומות. ושוב, הקבוצה שלו הוכיחה שהבית שלה הוא עדיין בלתי ניתן להכנעה, גם כשמדובר בקבוצת פרמייר ליג טובה, פיזית ומהירה כמו הסיינטס.

ולמרות שהאנגלים שיחקו עם חלוץ אחד בלבד, בכר לא שינה את השיטה ושיחק במשך 90 דקות עם שלושה בלמים. כי גם בכר יודע שתיקו במשחק הזה הוא תוצאה טובה. זה יכול להיות מפתה לחשוב על מעבר למערך התקפי יותר - ויתור על בלם תמורת הכנסת קשר התקפי או חלוץ - אבל בסופו של דבר, המטרה הושגה. באר שבע לא הפסידה, נצמדה לסאות'המפטון בטבלת הבית ונמצאת בעמדה מצוינת להעפיל לשלב הטוב מ־32.

אם מסתכלים גם על התוצאה שהגיעה מהמשחק השני, שבו ספרטה פראג דיפדפה בקלות את אינטר, הרי הנקודה הזו חשובה כפליים. מי היה מאמין שאינטר תהיה עם אפס נקודות אחרי שני משחקים ותצא באופן זמני מתמונת ההעפלה לשלב הבא? פתאום, הקרב בין באר שבע לבין ספרטה פראג נראה כמו המאבק על המקום השני בבית, ולא על המקום השלישי כמו שכולם (אולי אפילו בבאר שבע) העריכו תחילה.

2. אם יש משהו שמרשים יותר מכל בקבוצה של בכר, הוא היכולת ההגנתית. ההחתמה של מיגל ויטור חיזקה את החלק האחורי של האלופה באופן דרמטי. קריאת המשחק שלו נהדרת, הוא סוגר כל חור של אחד מהחברים שלו בהגנה, נותן שקט לדודו גורש ונראה כמו בינגו של בכר. גם לואיי טאהא ניפק משחק מצוין. בסופו של ערב, ב"ש בעטה רק שלושה כדורים למסגרת, ועם קצת יותר ריכוז, בן שהר או אנטוני נוואקמה היו יכולים לכבוש ולשים את באר שבע עם רגל וחצי בשלב הבא.

3. פגרת הנבחרת והחגים באה לאלופה (כמו גם לסגניתה) בדיוק בזמן. אחרי רצף משחקים פסיכי, שהתחיל אי שם לפני יותר מחודשיים ולא פסק כמעט לרגע, אפשר לצאת, לנוח ולחגוג את השנה החדשה. וכמו שחלק מהשחקנים נראו הערב בחצי השעה האחרונה, הם חייבים את המנוחה הזו. קבוצה שמתנסה בפעם הראשונה בהשתתפות במפעל אירופי במקביל לליגה, לגביע ולגביע הטוטו, חייבת את הפאוזה הזו כדי להתאפס ולחזור לעצמה לפני צמד המשחקים מול ספרטה פראג, שיכריעו רבות בקרב על הכרטיס לשלב הבא.