משפט החייל אלאור אזריה הוא אחד המשפטים המיותרים והמזיקים שהיו כאן. מה שאפשר היה לפתור במשפט משמעתי בדרג פיקודי בכיר - הפך למשפט ראווה בינלאומי שהכניס לסחרור שלם לא רק את צה"ל, אלא מדינה שלמה. הניסיון להפוך את אלאור לרוצח חסר רחמים עוד לפני שנקבע אפילו הרכב השופטים בתיק, המאיס את הפרשה כולה עוד בחיתוליה.
היום, אחרי שמיעת עשרות העדויות במשפט, התחושה שיש לסיים את הסאגה המיותרת הזאת כמה שיותר מהר הולכת ורווחת בקרב ציבור גדול עוד יותר. זה לא אומר שהחייל נהג בחוכמה יתרה, ממש לא. זה רק אומר שאסור להיות נחרצים לשום כיוון. והיה מצופה להליך הוגן, קצר ופרופורציונלי - הפוך ממה שקרה בפועל.
בחוגים שבהם מייחלים להשלכתו של החייל אל מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת, הזדעזעו מאוד משיחת הטלפון שערך נתניהו עם הורי אזריה. גם את תמיכתו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, הם התקשו לקבל. לעומתם, היו רבים שהזדעזעו הרבה יותר ממתקפותיו של בוגי יעלון נגד החייל בטרם משפט.
כבר תקופה ממושכת נמתחת על נתניהו ביקורת על סרבנותו העקבית להתראיין. שלשום כשסוף סוף שבר את זה, מה נשאר? כותרות ענקיות על טעות בניסוח. על החלקה. עורכי ופרשני "ידיעות אחרונות", שניפחו את ההתבטאות מעבר לכל פרופורציה עם קומץ דוברי שמאל, הרי לא מאמינים אפילו לעצמם כשהחליטו לייחס לרה"מ זלזול בשכול או השוואה בין הוריו של אזריה להורים שכולים.
זה לא שנתניהו לא התנסח בצורה שהותירה מקום לפרשנות. בהחלט כן. לכן גם התנצל והבהיר את דבריו. אבל הניפוח התקשורתי, בהובלת "ידיעות אחרונות", היה מוגזם ומופרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו