"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העימות: היסטוריה של דרמות

,עודכן

מחר בערב, בקמפוס של אוניברסיטת הופסטרה שבמדינת ניו יורק, יינתן האות, ופרק חדש – וייתכן שאף מכריע – ייפתח במירוץ לבית הלבן. הילארי קלינטון ודונלד טראמפ יעלו על הבמה כדי לקיים את העימות הטלוויזיוני הראשון (מבין שלושה) ביניהם. בכך הם ימשיכו מסורת שראשיתה בעימות הדרמטי, שהתנהל בשיקגו לפני 56 שנים בין המועמד הרפובליקני, סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון, לבין הסנאטור הדמוקרטי ג'ון קנדי.

דו־קרב טלוויזיוני זה, שחשף בפני האומה האמריקנית כולה את דיוקנו המצודד של המועמד הדמוקרטי, שהקרין כריזמה, רעננות ונעורים, היה שובר השוויון במערכה כולה. הניגוד הקוטבי, שהצטייר לעיני עשרות מיליוני הצופים, בין הופעתו רבת החן והקסם של קנדי, שלפתע דרך כוכבו ברקיע, לבין ארשת פניו העגמומית והעייפה של סגן הנשיא (שהזיע ללא הרף במהלך העימות), סתם את הגולל על מסעו של ניקסון אל המשרד הסגלגל במערכת בחירות זו. האם אפשר להצביע על עימותים טלוויזיוניים נוספים, שהפכו לצמתים של הכרעה ולנקודות אל־חזור בנוסח 1960?

בארבעת העשורים האחרונים, שבהם התקיימו ברציפות התמודדויות אלה, אפשר להצביע על שני מקרים מובהקים כאלו. בשני המקרים גם יחד, מדובר בהתבטאות שהעצימה עוד יותר דימוי ציבורי רווח באשר לקוד התפעולי ולמאפייני האישיות של מועמד, וכך חרצה את גורלו. ב־1976, בעימות שהתקיים בין הנשיא הרפובליקני ג'ראלד פורד לבין יריבו, מגדל הבוטנים לשעבר שהפך לימים מושל ג'ורג'יה, ג'ימי קרטר, היתה זו הכרזתו של פורד שלפיה בריה"מ לא שלטה כלל ועיקר במזרח אירופה, שהפכה לקו פרשת המים במערכה כולה. למרות העובדה שבתקופת המלחמה הקרה סר האזור למרותו של הקרמלין, סירב פורד להכיר בקווי המתאר הבסיסיים ביותר של המערכת הבינלאומית.

התבטאותו של פורד תרמה לחיזוק דימויו הציבורי כאישיות שבלשון המעטה לא הצטיינה בחשיבה מעמיקה וברמת אינטליגנציה גבוהה, והביאה ישירות להפסדו האלקטורלי. זאת, לאחר שערב העימות הצליח להדביק פער בסקרים, שעמד על 33 אחוזים, ולהגיע למצב של שוויון מוחלט עם קרטר. הישג זה ירד לטמיון כאשר כבו אורות הבמה והתברר לאלתר שתנופתו של הנשיא נבלמה.

תריסר שנים מאוחר יותר היה זה תורו של המועמד הדמוקרטי, מושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס, למעוד באורח דרמטי והרה אסון מבחינתו. אירוע זה תרם, לדאבונו, להעצמת תדמיתו כאדם קר, יבש ונטול אינטליגנציה רגשית מינימלית. בתשובה לשאלה אם היה שוקל מחדש את התנגדותו לעונש המוות אילו אשתו היתה נופלת קורבן לאונס ולרצח, השיב תשובה צוננת, עקרונית ופוליטית, ללא שמץ של רגישות, חמלה או אמפתיה לנוכח תסריט אימים זה. באותו רגע נגוזו כליל שאיפותיו הנשיאותיות של דוקאקיס והובטח ניצחונו של יריבו הרפובליקני, ג'ורג' בוש האב.

והפעם? בנסיבות הנוכחיות ועל רקע "האירוע הבריאותי" האחרון שחוותה, עלולה הופעה חיוורת, עייפה, כבויה ונטולת אנרגיות של קלינטון לאשש את החששות הרווחים לגבי מידת חוסנה הפיזי לשאת נטל ובכך לחרוץ לשבט את גורלה הפוליטי. גם העובדה שהיא צפויה להפגין רמת בקיאות והתמצאות מרשימה בהוויות העולם, שתעלה על זו של יריבה הרפובליקני (שרף הציפיות ממנו ממילא אינו גבוה), אינה מבטיחה לה נקודות זכות ציבוריות. ב־1980 חשף המועמד הרפובליקני, מושל קליפורניה, רונלד רייגן, חורים שחורים בכל הקשור למסד הידע שלו בסוגיות חוץ וביטחון, אך הדבר לא מנע ממנו את הזכייה.

לפנינו רגע האמת של קלינטון, מה גם שאיש אינו מצפה מיריבה לשמור באדיקות על כל כללי התקינות הפוליטית. משום כך אין הוא צפוי להיפגע באורח אנוש, גם אם יחרוג בדבריו מעקרונות הממלכתיות והשיח העדין והמנומס מבית היוצר של חנה בבלי. לא נותר אלא לשאול אם גם מחר יפזר העימות את ערפל הקרב ויקרב את טראמפ או את קלינטון אל הארץ המובטחת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר