למה השתעלה הילארי?

להילארי קלינטון היתה תקלה לא נעימה בעצרת בחירות בקליבלנד במסגרת הלייבור דיי, בדמות התקפת שיעול חזקה וטורדנית. היא תלתה את האלרגיה שיש לה בדונלד טראמפ. היתרון הגדול שממנו נהנתה אחרי הוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה פשוט התאדה. סקר ארצי חדש של CNN מעניק יתרון של שני אחוזים לטראמפ (43:45), מזכה את המועמד הליברטריאני גארי ג'ונסון בשבעה אחוזים ואת מועמדת הירוקים ד"ר ג'יל סטיין בשני אחוזים. אמנם לסקר ארצי מגבלות בשל שיטת האלקטורים, אבל מדובר במגמה.

שני המועמדים הנלווים במירוץ לבית הלבן עלולים להפריע בעיקר לקלינטון, כי בעוד ברני סנדרס התפייס עם קלינטון לאחר הפריימריז, הם בשלהם. ג'ונסון וסטיין יכולים בהחלט להיות אופציה להצבעת מחאה מצד הדמוקרטים ב־8 בנובמבר, וזו בהחלט נורה אדומה לקלינטון וסימן מעודד לטראמפ, שהופך שוב למועמד רציני.

קלינטון לא מפסיקה להסתבך וכל פרסום סביבה עוסק בפרשת האי־מיילים או בכספים, דווקא בישורת האחרונה של המירוץ, מרחק יריקה מהעימותים ומתחילת ההצבעה (עוד מעט יתחילו בחלק מהמדינות להצביע בדואר). בכלל, התקשורת, זו שטראמפ אוהב לנגח, דווקא עושה לו שירות מצוין כשהיא מציגה את הזוג קלינטון כמי שאינו נרתע מכסף. הילארי מתמודדת עם פרשה חדשה, לאחר שנחשף כי הנשיא לשעבר, בעלה ביל, קיבל 18 מיליון דולרים מקולג' אחרי שהיא הזמינה את מנהליו לארוחת ערב יוקרתית במחלקת המדינה. הטענה אומרת שמזכירת המדינה דאז התעקשה להזמין אותם כי ביל מאוד חיבב אותם. נראה שהחיבה היתה הדדית. בחלוף כמה חודשים הם גם הפכו אותו לנגיד כבוד של המכללה וליועץ. לא ברור אם הכסף והתואר ניתנו בתמורה למשהו שבני הזוג קלינטון עשו למען המכללה, אבל זה קרה בסמיכות לאותו אירוע ואחרי התעקשותה של הגברת להזמין אותם לאירוע, מבלי שהיה קשר בין המשתתפים. הפרסום הזה מתווסף לחשיפה לפני כשבועיים, שלפיה מחצית מהאנשים שעימם נפגשה קלינטון במגזר הפרטי כמזכירת המדינה תרמו לקרן שלה. זה מריח לא טוב, בעיקר חודשיים לפני בחירות.

וחודשיים עוברים מהר. נכון להיום קלינטון נהנית מיתרון משמעותי בקרב הנשים (38:53 אחוזים). גברים, לעומתן, מעדיפים את טראמפ בבירור (32:54). אגב, הנה נתון מעניין בקרב הנשים: החד־הוריות, הלא נשואות, אשר אחראיות לבדן לעול הפרנסה, מעדיפות את קלינטון (73 אחוזים, לעומת 36 אחוזים מהנשואות). בקרב הגברים אין הרבה הבדל בין הנשואים לאלו שאינם.

טראמפ יכול להיות מעודד מכך שעבר את הסערה בשלום. השבועיים הקשים מאוד שמהם סבל אחרי הוועידה שלו בקליבלנד נשכחו. הסקרים מצביעים על כך שהוא נתפס כמי שמסוגל לטפל בבעיות הבוערות של האמריקנים כיום, כגון כלכלה (41:56 לטראמפ לעומת קלינטון) וטרור (45:51). בנושא ניהול מדיניות חוץ יש לקלינטון יתרון, אף שהאמריקנים אינם שבעי רצון ממדיניות החוץ של הממשל הנוכחי, שאליו השתייכה.

גם בקרב מצביעים עצמאיים טראמפ מוביל בפער ניכר (29:49). אין להמעיט בבוחר העצמאי: בשנת 2000 סגן הנשיא אל גור הפסיד את פלורידה - ולכן גם את הנשיאות - מכיוון שקומץ מצביעים בשמאל החליטו לתמוך במועמד הירוקים ראלף ניידר. גם בניו המפשייר, מדינה של כמה אלקטורים בודדים, גור הפסיד בגלל ניידר. די היה בפלורידה או בניו המפשייר כדי לתת לגור את הנשיאות, אבל הוא הפסיד בגלל הצבעת מחאה במחנהו. השאלה הגדולה היא אם הסלידה מקלינטון בקרב עצמאים, וגם אצל תומכי סנדרס שרואים בה את חביבת התאגידים בוול־סטריט, תתורגם להצבעת מחאה דומה. מכל מקום, חשוב לזכור כי כחמישית מכלל הבוחרים עדיין לא החליטו למי להצביע או שוקלים להצביע למועמד עצמאי, ולכן המירוץ צפוי להיות הפכפך. עכשיו, אחרי לייבור דיי ותחילת "המירוץ האמיתי", כבר לא שואלים מי כשיר ומי לא כשיר להיות נשיא. עכשיו השאלה היא מי ישרוד את העימותים, ומי באמת יילחם על כל קול. זה עניין של מתמטיקה עכשיו.