מכתב פתוח לשחקני הנבחרת

בוקר טוב לכם, שחקני נבחרת ישראל. ב־68 שנותיה נחשבים מדינת ישראל והישגיה להצלחה מסחררת בעולם. 12 ישראלים זכו עד כה בפרס נובל (ארבעה אחוזים מהזוכים עד כה), ההיי־טק הישראלי הוא מהמובילים בעולם, צבא הגנה לישראל נחשב לאחד הצבאות המובילים. גם בענפים אחרים כמו חקלאות ועוד כמה הצלחנו להדהים את העולם בפיתוחים חדשניים. 

ב־24 השנים האחרונות זכינו גם בתשע מדליות אולימפיות, שלא לדבר על המדליות שגרפו ויגרפו הספורטאים הפראלימפיים. בכדורסל היינו כבר סגני אלופי אירופה ואנחנו דיירי קבע באליפות היוקרתית. 

ורק נבחרת הכדורגל שלנו כבר 40 שנה, מאולימפיאדת מונטריאול 1976, לא מצליחה לעלות לטורניר חשוב ומדי שנתיים אנו מתחבטים בשאלה את מי נעודד הפעם מהטלוויזיה. בשנה האחרונה אפילו לא הצלחנו להימנות עם 28 הנבחרות הטובות באירופה (24 ועוד ארבע בפלייאוף). דורות שלמים כבר התייאשו והפכו לצערי את ברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וארסנל כקבוצות/נבחרות האהודות עליהם. היו ימים שמשחק של נבחרת ישראל היה סוג של יום עצמאות נוסף - אבל היום הייאוש נעשה יותר נוח. 

לא מפריע לכם שבמשחק של ברצלונה נגד חטאפה יש ביציע יותר ישראלים מאשר במשחק קריטי של הנבחרת הלאומית בקארדיף או בבריסל?

ערב המשחק הראשון בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2018 נראה שמעמדה של הנבחרת מעולם לא היה נחות יותר. 

הבית שקיבלנו, עם מעצמות כספרד ואיטליה ואלבניה המתעוררת, בתוספת היעדר המסורת, הפציעות והיעדרם של שחקנים חשובים כמו רפאלוב ומליקסון, מובילים לכך שמדובר בעוד שנתיים אבודות ובחזרה לעידן ההפסדים בכבוד. 

ובכל זאת, אולי אחרי שתביטו בג'יג'י בופון שר בגאווה את "פראטלי איטליה" (ההמנון האיטלקי), אולי תחקו את רמת המחויבות שלו ולפחות לערב אחד תנו ל־30 אלף צופים תחושה שבאמת עשיתם הכל עבורם ועבור מאות האלפים שבבית. 

הלוואי שחומצת החלב בשרירי הרגליים שלכם לא תאפשר לכם בסיום לרוץ ולהחליף חולצות עם בופון וקייליני.

אל אל ישראל!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו