ערב הבחירות המוניציפליות המתוכננות ל־8 באוקטובר בעזה ובאיו"ש רוחשת הזירה הפלשתינית. אש"ף סובל מחוליים רבים, ובהם מרי פריפריאלי מזוין (בשכם) ואובדן הלגיטימיות השלטונית של אבו מאזן ומנגנוניו. לצד אלה שוררים בשורות הרש"פ פלגנות ומתח הנובעים מההבנה שגלגל ההיסטוריה מחייב דור הנהגה חדש.
הרש"פ, ובעיקר תנועת פת"ח, מנסות לסמן מועמדים מוסכמים, להתחבר בבריתות עם חמולות משפיעות ולגשר על הסכסכנות הגוברת בקרב הפעילים ומנגנוני הרשות, באמצעות אכיפת סיכומים לאחדות שורה מול חמאס. הוא הדין בעזה, הנערכת להכתבת תוצאות הבחירות על האוכלוסייה באמצעי דיכוי, הפחדה, מצעדי ראווה צבאיים ומסרי איום. הצדדים מכפישים זה את זה בבריונות ובהפעלת מניפולציות אנטי דמוקרטיות, ולא בכדי. כל צד מתייחס למשרות שיתפנו ככוח ניהולי שישפיע על תשתית התומכים והשליטה הפיזית בשטח בעתיד, ותוצאות הבחירות ישמשו גם "בלוני ניסוי" שישקפו את משוואת העוצמה האמיתית של שתי התנועות המתחרות לקראת הבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות הרשות הפלשתינית.
המצב בעזה ובאיו"ש גם יחד מצביע על מבוי סתום וסתירה מובנית: באיו"ש מתקיים (עדיין) תסריט אימים שבו עלול חמאס לזכות שוב, כפי שאירע ב־2006, בשל הצבעת מחאה ציבורית נגד שחיתות הרש"פ. אלא שהפעם כאמור נוקטת הרש"פ צעדי מנע לבלימת תסריט זה. הוא הדין בעזה, שם רוחשת בקרב רבים בציבור משטמה נגד חמאס על ההרס, האסונות, העוני והאבטלה שגרם. הדיווחים מצביעים שחמאס "דואג" בעצם ימים אלה לדחוק את התסיסה בכוח אל מתחת לקופסת הקלפי, ולפי ניסיון העבר ישאף ביתר שאת לשדרג את מעמדו בטרם הבחירות באמצעות חטיפה או פיגוע כנגד ישראל.
מתוך זהירות הציג חמאס בינתיים מועמדים עצמאיים ו"קונצנזואליים" כחפרפרות וסוכני השפעה, מחשש שמועמדים גלויים ייעצרו. אם יזכו נבחריו בבחירות בלא פגע "ייצאו מהארון" כחמאס. אם יפסיד יאשים את הרש"פ וישראל בתוצאה.
ברקע פועלות מצרים, סעודיה וירדן (ואחרות) להנעת מהלך של פיוס בין מוחמד דחלאן לבין אבו מאזן, שיוביל להצגת דחלאן כיורש אפשרי ל"ראיס". מדובר ב"אסיר" לשעבר, בכיר בביטחון הפלשתיני, בעל השפעה על חמאס, מבוסס כלכלית ומקושר עם מדינות ערב, שאפילו הישראלים יוכלו לקיים עימו דיאלוג. נראה שמהלך זה אינו בגדר "המלצה", ונעשה מתוך הנחה שאם יחליף מנהיג כריזמטי זה את אבו מאזן הסרבן והמניפולטיבי, עשוי הדבר להביא לפתרון הסוגיה הפלשתינית שהיתה זרה לערבים. ממוטיב שאיחד בעבר את ההמונים סביב הקונפליקט הערבי־ישראלי, הפכה הבעיה הפלשתינית ל"קוץ" המחבל במאמצי ההיערכות האסטרטגיים של הערבים מול הטרור האיסלאמי מבית ומול איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו