זה אולי חוקי, אבל שבת - היא שבת

ייתכן מאוד שבראייה דרך משקפי החוק היבש, העבודות במסגרת בניית הרכבת הקלה במהלך השבת חוקיות הן לחלוטין. ייתכן מאוד שיועצים משפטיים נרתמו למאמץ הלאומי המכובד הזה להוצאת עגלת הרכבת הקלה מקיפאונה במשך שנות דור.

ובכל זאת, משהו לא טוב קרה השבת. משהו שמזכיר את העברת טורבינות הכוח של חברת החשמל בליל שבת, לפני 17 שנים בדיוק, למרות 17 המנדטים של ש"ס. אין צורך לספור מנדטים. זה אינו עניין של רוב מזדמן, יש כאן דיון על משהו מהותי ונצחי.

שהרי אין דומה השבת בישראל לשבת במדינה אחרת על הגלובוס. ומה שנקבע עם הקמת המדינה ואפילו קודם, גם מתוך שיקולים קואליציוניים, אבל בעיקר מתוך הבנה שיום השבת יש לו משקל שונה בצביונה של המדינה היהודית. קראו לזה פעם "סטטוס קוו". לבושתנו, זה המצב הסטטי הכי דינמי שאני מכיר, ורובו ככולו של השינוי תמיד לטובת מה שנקרא אצלנו הצד החילוני.

"ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם". לא מה שחשבתם. הדברים הללו לא נאמרו בכיכר השבת ולא בבתי מדרש או בבתי כנסיות. כבר מזמן שרוח של הרגעה נושבת בין חלקי הציבור בארץ. גם אני לא נזקק להוכחות על חשיבות השבת, אני פשוט שומר אותה והיא עלי, ואני מנצל אותה למנוחת הגוף והנפש. ובטרם אגיע אל סביבת החוקיות, אני מעדיף לדבר על ההבנה שישראל, על כל מורכבותה האנושית, היא קודם כל מדינה לעם היהודי ומודל לעולם כולו.

"כל עמי התרבות קיבלו מידי ישראל, בצורה זו אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת, ולא תרבות של תפוחי אדמה או תפוחי זהב, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו" (ביאליק, איגרות כרך חמישי, עמוד רכ"ב). לא הייתי מרחיק לכת עד חיים נחמן ביאליק, אבל המציאות לפעמים מחייבת. מה שהוגים וסופרים בתחילת המאה הקודמת הגו ואמרו, חייב להיות תקף גם בימים אלה.

"בלי שבת אין ישראל, אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא התרבות". בשונה ממרבית הסופרים וקובעי התרבות בימינו, ביאליק היה כמו עץ התמר, רגליו במים החיים של היהדות וראשו בשמש התרבות הכללית. ביאליק, דווקא בתקופה שבה היה נדמה שהיהדות נהייתה לרועץ ליהודים, הביט לרחוק.

במחילה מחבריי ה"חילונים", אל תשתמשו ב"חוקיות" של ההחלטה. יש משהו שקודם לחוק, יש חוקת עולם. שבת ליהודים, וגם לעולם.