ההרפתקה הטורקית בסוריה

בשבוע שעבר התפנה הנשיא הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, ממהומת האלוהים המתחוללת בארצו וממסעות הטיהורים והחיסולים הפוליטיים בקרב מתנגדיו ומבקריו מאז ניסיון ההפיכה הכושל לפני כחודש, ושיגר את צבאו לסוריה השכנה. וכך, במקביל לקיפול הדגלים וליישוב המשבר ביחסים עם רוסיה ועם ישראל, החליט ארדואן לפתוח חזית ישנה־חדשה למול אויביו בסוריה.

למבצע הצבאי ניתן השם "מגן הפרת" והוא מיועד, כך ארדואן ואנשיו, להכות בארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), שביצע באחרונה שורה של פיגועי טרור קשים על אדמת טורקיה. באחרון שבהם, לפני כשבוע בעיר גזיאנטפ בדרום המדינה, פוצץ את עצמו מחבל מתאבד בן 13 בעיצומה של חתונה והרג עשרות מן החוגגים. טוב שדאעש קיים כדי לתרץ בעזרתו מעורבות צבאית בסוריה. אחרי הכל, גם הרוסים והאיראנים הכריזו כי הם שולחים כוחות לסוריה כדי להילחם בו, אבל בפועל הם לוחמים בקבוצות מורדים מתונות, המאיימות על שלטונו של בשאר אסד, ואילו את דאעש הם מניחים לנפשו.

דאעש הוא אכן מטרד הולך וגובר עבור טורקיה, אבל האיום האסטרטגי עבורם בזירה הסורית טמון דווקא בכורדים. אלו הולכים ומבססים, בעזרתה של וושינגטון ובהעלמת עין של מוסקבה, אוטונומיה לכל דבר בצפון סוריה ובמזרחה. אוטונומיה שכזו, המלווה בהתעוררות רגשות לאומיים כורדיים, עלולה, כך חוששים באנקרה, לזלוג אל המיעוט הכורדי בטורקיה עצמה. אחרי הכל, הצבא הטורקי נמצא בעימות הולך ומחריף עם המחתרת הכורדית בטורקיה (ה־PKK), שאליה משתייכים מרבית הכוחות הכורדיים הפועלים בסוריה.

דומה כי ארדואן מבין כי הדרך למנוע את כינונה של מדינה כורדית בסוריה היא על ידי מעורבות ואולי אף נוכחות צבאית מתמשכת על אדמת סוריה. רק כך יביאו אותו המעצמות הגדולות בחשבון כשיתפנו לגבש הסדר ארוך טווח למשבר הסורי. ורק כך ייאותו האמריקנים להגביל את פעילותם של הכורדים בסוריה, שבהם הם תומכים ושאותם הם מאמנים ומחמשים כדי שיילחמו בדאעש (דבר שהטורקים נמנעו עד כה מלעשות). ואכן, הכורדים נאלצים בלית ברירה לבלוע את הגלולה המרה. הם תלויים ברצונה הטוב של וושינגטון, וזו זקוקה לטורקים.

המבצע הטורקי כוון אל העיירה ג'ראבלוס, שממנה שלח דאעש מחבלים מתאבדים לפגוע בכל רחבי טורקיה. אבל חשיבותה של העיירה בהיותה נקודת החיבור בין אזורי הכורדים במזרחה של סוריה ובצפונה. בעזרת הטנקים ששיגר לאזור זה מקווה ארדואן למנוע מהכורדים לחבר את שני אזורי המחיה שלהם בסוריה בדרך לביסוס אזור אוטונומי, ובעתיד אולי אף כינון מדינה עצמאית. מאזור זה גם יכול ארדואן לשלוח את ידו אל העיר חאלב, שבה מתנהלת מלחמת עולם בין הרוסים, האיראנים ולוחמי חיזבאללה לבין המורדים הסורים המצליחים בינתיים, נגד כל הסיכויים, להחזיק מעמד.

ועם כל זאת, מדובר במהלך מוגבל שבו מעורבים כמה מאות חיילים וכמה עשרות טנקים. שהרי הטורקים, ובמיוחד ארדואן, מדברים הרבה - כך קרה גם למול ישראל - אבל מודעים למגבלות הכוח ומגלים זהירות מופלגת בכל האמור במעשים. הרי גם הם לא רוצים לשקוע בביצה הסורית.

טורקיה הצטרפה למשחק הסורי, ובעצם היא מסייעת כבר מזה זמן למורדים הסורים. אבל בין שלל השחקנים מתבלט עתה, בעקבות המעורבות של טורקיה בסוריה, מרוויח גדול אחד ומנגד מחנה המפסידים.

המרוויח הגדול הוא כמובן בשאר אסד, שעודנו יושב לבטח על כיסאו ונהנה מכך שיריביו מתקוטטים ביניהם. ואילו עם המפסידים נמנה עמראן דקניש, אותו ילד סורי בן חמש שתמונתו זיעזעה לרגע אחד קצר את העולם כולו - המום וחבול, לאחר שפצצה, ככל הנראה רוסית, הרסה את ביתו והרגה את אחיו הבכור. הוא ודומיו הם המשלמים את המחיר, מחיר הישרדותו של אסד בשלטון, מחיר היוקרה של רוסיה ושל העומד בראשה, ומחיר חוסר האונים והחידלון של ממשלו של ברק אובאמה.