שטיפת המוח הפלשתינית

השבוע (ב־20 באוגוסט) לפני 23 שנה נחתם ההסכם הראשון (בחשאי) בין ישראל לפלשתינים במסגרת הסכמי אוסלו. מאז המעיטו ממשלות ישראל בשנאת הפלשתינים כלפינו כדי לשמור על תמיכה ציבורית במדיניותן - מדיניות שבמבט לאחור נידונה לכישלון. עוד בשלבים המוקדמים של המו"מ יאסר ערפאת אמר לעמו שמטרת העל שלו היא להביא לסיום פרויקט הריבונות היהודית. אנחנו התייחסנו לדבריו בביטול וסברנו שכל מטרתו היא לפייס את יריביו הקיצוניים מבית.

בזמן שממשלותינו הרעיפו שבחים לשווא על ה"פרטנר" שלנו לשלום, ישראלים רבים הישלו עצמם שהטרור הפלשתיני הוא היוצא מן הכלל ושהפלשתינים היו מחויבים לפתרון שתי המדינות. גם מרבית הקהילה הבינלאומית קיבלה על פניו את עמדתנו, המחמיאה לערפאת ולעבאס שבא אחריו. מציאות זו התאימה למדיניות הפלשתינית - החרבתה של מדינת ישראל שלב אחר שלב. הפלשתינים קיבלו ויתורים ונסיגות ישראליים מבלי שהתפשרו ולו במעט, ואף המשיכו להטיל ספק בלגיטימיות שלנו.

אך ההיבט החמור מכל היה כישלונה של ישראל להראות לעולם את שטיפת המוח שעושה הרשות לאוכלוסייה הפלשתינית. הפלשתינים הצהירו בגלוי שמדינתם העתידית תהיה נקייה מיהודים. הדמוניזציה של ישראל מקודמת ללא עכבות על ידי ההנהגה והתקשורת. מדובר בהסתה של ממש - עידוד ההרג של יהודים. מחזות "הגבורה" של צעירים דוקרים יהודים, השבח של עבאס בזכות השאהידים עם "דם קדושים" והטירוף של האשמת היהודים בתוכנית להשמדת מסגד אל־אקצא יוצרים יחד מציאות שכולה שנאה וזעם. הרשות משלמת משכורות נכבדות למחבלים, ואם הם נהרגים, משפחותיהם זוכות לפיצוי בעזרת כספים שמקורם בכספי סיוע של מדינות המערב. כיכרות, בתי ספר ומועדוני כדורגל נקראים על שמם.

הברבריות הפלשתינית מתבטאת בחגיגות הרחוב, הפורצות בספונטניות לאחר רצח של כל ישראלי. מזעזע עוד יותר לצפות במחזות השמחה של אימהות המחבלים, שמספרות בגאווה על מעשי ילדיהן. בדרך כלל הן אף מביעות תקווה שילדיהן האחרים ילכו בעקבות אחיהם השאהיד. לנוכח כך, האם מישהו מדמיין שמדינה כלשהי תסכים לקבל לצידה מדינה ריבונית שהיא עבריינית במהותה ושכל מטרתה היא השמדתה של שכנתה או, לכל הפחות, הפיכתה לפוטנציאל השתלטות על ידי איראן או דאעש?

ואף על פי כן, מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בסכסוך שלנו טריטוריאלי גרידא. אם זה אכן היה המצב, הפלשתינים לא היו מסרבים להצעותיהם של אהוד ברק ואהוד אולמרט, שהיו מוכנים לוותר על 97 אחוזים מן השטח של הגדה המערבית. הפתגם המפורסם אומר שאם חוזרים על שקר בעקביות, אנשים מתחילים להאמין לו. פתגם זה מוכיח את עצמו כיום בעולם המערבי, שהרי רבים מאמצים אל ליבם את הנרטיב הפלשתיני, שלפיו ישראל היא מדינת אפרטהייד, כובשת שנולדה בחטא.

אילו היינו יוצאים מלכתחילה בקמפיין וחושפים את הזוועות של שכנינו, ברור שהאנטישמים לא היו משתכנעים, אך אלו הפתוחים לראות את המציאות נכוחה היו בוודאי משתכנעים בצדקת דרכנו. גם עתה, באיחור רב, חשיפת הברבריות של שכנינו צריכה להיות בראש מעיינינו בזירת מדיניות החוץ.

היוזמה הנוכחית של שר הביטחון אביגדור ליברמן לקיים מגעים בלתי תלויים עם פלשתינים נידונה לכישלון לא רק מכיוון שאין לה אישור הקבינט; היא נידונה לכישלון מפני שכל פלשתיני שיקיים עימו קשרים שם את נפשו בכפו - ובוודאי יהפוך לבן מוות באופן מיידי. הפלשתינים צריכים להבין שהאינטרס שלהם הוא במינויים של מנהיגים שבאמת ובתמים תומכים בתהליך השלום. לצערי, לעת עתה שינוי כזה לא נראה באופק.

היום עלינו לתעד ולחשוף את אופייה האמיתי של החברה הפלשתינית. הדבר יקשה על המערב ללחוץ על ישראל לקבל את היווצרותה של מדינה פלשתינית עבריינית לצידה, וזאת בייחוד לנוכח הכאוס האזורי והטרור שמשפיע על ליבה של אירופה בימים אלו ממש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו