מחירי הדיור: תוכניות בלי תוצאות

על אף מגרעותיו הלא מעטות, דו"ח השמאי הממשלתי הפך לסקר המקובל למחירי הדיור בארץ בשנים האחרונות. הפוליטיקאים אוהבים את זה פחות, כי זה הורס להם את התיאוריות שפיתחו לגבי התוכניות שלהם ולגבי יכולתם לטפל במחירי הדיור.

בתקופה הזו, שאפשר לכנות אותה בשם "ימי הבועה הגדולה" במחיר הדיור, הפכו הנתונים שמתפרסמים פעם ברבעון למעין תקן. יש אכן בעייתיות בדרך המדידה הזאת, של 16 ערים שונות, אבל באופן יחסי מדובר בנתון העקבי ביותר שבודק את המצרך הנפוץ בתחום - דירת 4 חדרים.

אף על פי שתוכנית מחיר למשתכן של שר האוצר משה כחלון, שמסבסדת את הקרקעות למחוסרי הדיור - אולי השאפתנית ביותר בתחום ההשפעה הדרמטית - טרם החלה, ניסיונו להגיב לנתוני מדד מחירים בודד לחודש יולי כאילו מדובר בתחילתו של מפנה הוא תגובה מוקדמת מדי.

תוכנית מחיר למשתכן לא יצרה שפע חריג של דירות, אלא להפך - היא הוסיפה ביקושים בענף שזו הצרה העיקרית שלו. זוגות צעירים שראו דירה במחיר נמוך (מלאכותית) רצו להשתתף בהגרלה. דירה בקריות או בראש העין? מה זה משנה, העיקר שנגריל. זה מעט אירוני ששר האוצר כחלון, שכל כך מרבה לבקר את הגרלות מפעל הפיס, יצר תוכנית הגרלות אימתנית מיוזמתו.

הכישלון של כחלון ושרי האוצר וממשלות ישראל האחרונות עד כה במלחמה במחירי הדיור מגיע ממקום אחר, והוא גובה הריבית במשק. בשנות ה־90 התמודדה מדינת ישראל עם גל הגירה עצום מבריה"מ. כמיליון עולים הגיעו במשך כמה שנים. גם אז מחירי הדיור טיפסו בהדרגה, מספר המשכורות שנדרשו לרכישת דירה באמצע שנות ה־90 הגיע לאזור ה־140 משכורות, קצת כמו הרמה של 2012.

אלא שמשהו מהותי אחד היה שונה, והוא הריבית. הממשלות דאז אמנם ניסו פתרונות שונים, ברמות אפקטיביות כאלה ואחרות, בין שמדובר היה בהקמת אתרי קרוונים או בהקמת ועדות לקיצור הליכים, אלא שריבית בנק ישראל, שבתחילת 1990 עמדה באזור ה־18 אחוזים - ובכל אותו עשור התנדנה באזור הדו־ספרתי - סייעה לדכא ביקושים חריגים בתחום. מי ששמר על הריבית הגבוהה, הנגיד יעקב פרנקל, עשה זאת במחיר לא פשוט לכלכלה. המטרה, דרך אגב, לא היתה רק לחנוק את השתוללות מחירי הדיור, אלא לחנוק את "כל" האינפלציה באופן מוחלט, שכן שנים מעטות קודם לכן, בראשית שנות ה־80, חוותה ישראל היפר־אינפלציה פרועה. כיום אנחנו במקום אחר. המשק ברמה כלכלית הרבה יותר איתנה, אך העידן הוא של ריבית מאופסת בארץ ובעולם, ומחירי הדיור הם ההשלכה שלו.

ואחרי הכל, שיהיה ברור, צריך להגיד את זה: יום אחד גם המגמה הזאת תתהפך. המחירים יירדו, ויש לקוות שלא בשיעור חד ומהיר מדי. אלא שספק אם זה יקרה בעקבות תוכניות ממשלתיות. יותר סביר שזה יקרה מנסיבות של אירועים חיצוניים בעלי השלכה כלכלית. אם חלילה יהיה זה משבר כלכלי חריף שיכלול אבטלה גבוהה ומיתון עימו, יהיה קשה להתנחם באותו יום במחירי דיור נמוכים. מה שאומר קצת שהמצב הנוכחי הוא מעט בדמות צרות של עשירים.