לנצח ב"מלחמת הרעיונות"

ההחלטה של שר הפנים והשר לביטחון הפנים להקים צוות מיוחד, שמטרתו לגרש זרים הפעילים בתנועת החרם נגד ישראל (BDS), צריכה היתה להתקבל לפני זמן רב. אך משהתקבלה - מדובר בתיקון נדרש כנגד אנטישמים ויהודים סוררים, שכל רצונם לעודד דמוניזציה ולשלול את הלגיטימיות שלנו. בנסיבות הללו, אני מברך את הממשלה על כך שהחליטה לגרש ולאסור את כניסתם של זרים המגיעים לישראל במסווה של תיירים כדי להסית את הפלשתינים, תושבי יהודה ושומרון, נגד צה"ל.

אין ספק שצעד זה יוביל למבוכה אצל אותם גורמים במחנה השמאל, שיטענו בוודאי ש"שלילת חופש ביטוי" היא צעד נוסף מצידה של ממשלה "פשיסטית". התזמון של קבלת ההחלטה, אגב, מקביל לפעולותיהן של ממשלות אירופה לחוקק חוקים שיגבילו את החירויות האזרחיות אם אלו פוגעות ביכולת המדינה לשמור על ביטחונה.

המצב בישראל רגיש לאין שיעור מבכל מדינה אחרת. המדינה היהודית היא היחידה שזכותה להתקיים נתונה למתקפה מתמשכת על ידי שכנותיה - דיקטטורות איסלאמיות אנטישמיות. ה"פרטנר" הפלשתיני הבהיר זה מכבר כי מדינה פלשתינית היא רק צעד ראשון לקראת מחיקת תופעת הריבונות היהודית מן המזרח התיכון. יתרה מזאת, המזרח התיכון הפך בשנים האחרונות לשדה קטל שבו נטבחו מאות אלפי בני אדם ומיליונים נוספים נעקרו מבתיהם. הברבריות של השנים האחרונות מזכירה את ימי הביניים החשוכים.

החוצפה עוברת כל גבול כאשר ממשלות העולם וחלק מכלי התקשורת העולמית מתייחסים לאירועי טרור ברחבי העולם, אך נמנעים מלציין את ישראל, הקורבן הגדול מכולם. הצדקתם את מעשי האלימות והטרור של הפלשתינים מוסברת בכך שמדובר ב"התנגדות לכיבוש". יש התעלמות מוחלטת מן העובדה שהטרור כנגד ישראל החל עוד לפני 1967, השנה שבה ישראל הביסה את צבאות ערב שקמו עליה. אין ספק כי ישראל היא הקנרית במכרה הפחם כשמדובר בטרור, ואכן אירופאים רבים ייטו עתה לאמץ את שיטות הפעולה שלנו כדי להתמודד עם האיומים שמולם הם ניצבים.

עד כה, גורמים בשמאל הרתיעו את ממשלת ישראל, וזו לא נקטה צעדי הגנה מתבקשים כנגד אויבינו מבית ומחוץ. עתה, באיחור רב, היא הבינה ש"מלחמת הרעיונות והאידאות" היא חלק קריטי ממאמציהם של אויבינו להשמידנו. נכון לעכשיו, אנחנו מפסידים במערכה.

יש טיעונים חזקים בעד העמדתם לדין של ישראלים הנוטלים חלק בפעילויות שמטרתן לחתור תחת המדינה ולערער את הלגיטימיות שלה. באווירה הנוכחית, במעשיהם, כאשר חלק מכלי התקשורת, אקדמאים ופעילים בשמאל הקיצוני מפיצים שקרים המוציאים את דיבתה של ישראל רעה ומאשימים את חיילי צה"ל בביצוע פשעי מלחמה, יש משום חתרנות של ממש. שום מדינה אחרת המתמודדת עם אתגרים מסוג זה לא היתה סובלת התנהגות כזאת או מאפשרת לכספי משלם המסים לממן פעילויות "תרבותיות" שמטרתן לעשות דמוניזציה למדינה ולעם.

דמיינו לעצמכם: כיצד צ'רצ'יל היה מתמודד עם התנהגות מסוג זה במהלך מלחמת העולם השנייה? חבר פרלמנט בריטי שאמירותיו היו חתרניות - כמו התבטאויותיה של ח"כ חנין זועבי - היו מביאות להאשמת אותו חבר פרלמנט בבגידה ממש.

יפי הנפש המתנגדים להרחקתם של פעילי החרם הללו צריכים לקרוא על מדיניות ארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, שאיפשרה את גירושו של כל זר שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית. הסכנות הניצבות בפני ישראל גדולות לאין שיעור מאלו שאיתן התמודדה ארה"ב במאבקה מול בריה"מ.

אל לנו להשלות את עצמנו. מאז הקמתה של מדינת ישראל אנו נאלצים לחיות על חרבנו. הרוב המכריע של אזרחי ישראל יסכים שפגיעה מוגבלת בחירויות שלנו מוצדקת, אם זו מחלישה ופוגעת באלו העושים לישראל דמוניזציה ודה־לגיטימציה, ואף אם פגיעה זו מצילה נפש אחת מידיו של מחבל.