"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ההלשנה מנוגדת לכל ערכי צה"ל

,עודכן

החברה הישראלית נמצאת בבירור מתמיד ומעמיק על הערכים הבסיסיים שאותם היא חורתת על דגלה. יהודי או דמוקרטי, רדיקלי או שמרני, אוניברסלי או פטיקולרי. זהו אחד הדברים הבריאים ביותר - כך למעשה נבנית חברה וכך היא מתמודדת עם האתגרים הגדולים שעומדים בפניה.

אמנם צה"ל איננו כור היתוך כבעבר, אך הוא עדיין משקף בלובשי מדיו את הרב־תרבותיות שיש בחברה. עליו למצוא את האיזונים הנכונים להתמודד עם מצב מורכב זה ולהמשיך להיות מקום שכל אחד ירגיש נוח לשרת בו, גם ברמה הערכית וגם ברמה הפרקטית.

כאשר אנו לובשים מדים אנו נדרשים לשים בצד, לפחות חלקית, את הזהות הפרטית שלנו. אמירה זו רלוונטית ותקפה גם אם אני שופט, רופא, מרצה לפילוסופיה, רב או מחנך. באותה מידה אנו שמים בצד את הדעות הפוליטיות והדתיות, ולא משנה אם אני חילוני, דתי, חרדי או מסורתי, יהודי או שאינו יהודי וכמובן, ימני או שמאלני. כך הצבא פועל וכך הוא גם מקבל לגיטימציה למלא את תפקידו.

בחברה הישראלית שפע של ארגונים וזרמים המקדמים סדרי עולם דתיים, פוליטיים וחברתיים. כל אחד בוחר לעצמו אפיק פעולה - חינוכי, פוליטי וציבורי. כל אותם גופים המקדמים סדרי יום רואים בצבא חזית נוספת לאותם מאבקים שמנהלים בחברה האזרחית. מובן שיש להם נטייה להקצין את המסרים - מצד אחד הדאגה להדתה בצבא, ומנגד הדאגה שצה"ל הופך לארגון פוסט־מודרני ואף מדיר דתיים.

אישית אינני קונה לא את זה ולא את זה. כפי שלא קיימת הדתה גם לא קיים חילון, ולרוב שני הצדדים משתמשים במקרי קצה להשליך על הכלל. הקמתו של המלשינון הדתי, אשר פותח את הדלת לחיילים ולחיילות דתיים ודתיות להלשין בכל מקרה שבו חשו פגיעה ברגשותיהם הדתיים או באורח חייהם הדתי, עלול להזיק, בראש ובראשונה, לצה"ל עצמו. כל עוד צה"ל מחליט לחנך לעניינים ערכיים - יש מקום "לתודעה יהודית" כמו שיש מקום "לזהות יהודית". טוב עשה הרמטכ"ל כאשר איחד בתוך מקום "ניטרלי" חלקים מתוך הרבנות וחיל החינוך בניסיון לגשר ביניהם.

על הצבא, ובעיקר על החברה, להתמודד באיזונים הערכיים כאשר הם מתנגשים בצבא, גם בפרקטיקה הצבאית, וגם בתפיסה הרחבה של ערכי צה"ל, אבל אסור לנהל את המאבק הזה על גב חיילי וקציני צה"ל. רעיון המלשינון, ולא משנה על מה הוא בא להיאבק - הוא רעיון רע, לטעמי. צה"ל חייב להבטיח את אמונם של חייליו ואף של אזרחיו כדי למלא את תפקידו. ומה בנוגע לתרבות ההלשנה? מעולם לא חונכנו על זה, והדבר נכון להלשנה מכל כיוון בחברה וצד פוליטי. אסור לנו לתת לזה לקרות.

הכותב הוא יו"ר עמותת גשרטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר