"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המדליות של העתיד: להתרכז בעיקר

,עודכן

מבט על שני הדורות האחרונים בספורט האולימפי הישראלי, אלו שהצמיחו לנו את זוכי המדליות הראשונים ואת ממשיכיהם כיום בריו, מגלה שישראל מצטיינת באופן בלעדי בג'ודו ובשיט, שמהם הגיע הרוב המוחלט של המדליסטים. מדובר בפרק זמן ארוך - מ־1992 ועד היום - ולכן מסקנות אפשר כבר להסיק בביטחון.

ישראל אינה מסוגלת, נכון להיום, לייצר ספורטאים ברמה הגבוהה לענפי האולימפיאדה הגדולים כגון אתלטיקה ושחייה. הסיבות מגוונות: מחסור בספורטאים בגילי ילדות בגלל מערכת איתור שלא קיימת, מאמנים ישראלים שאינם שייכים לטופ העולמי, ועוד לא דיברנו על גנטיקה.

כל אלה, לצד שליטה של מדינות מסוימות בענפים - כמו השליטה האמריקנית בשחייה - לא מותירים מקום רב לאחרים. גם על אתלטיקה אין באמת מה לדבר. חנה קנייזבה־מיננקו עלתה לישראל בגיל מבוגר, לאחר שסיימה במקום הרביעי באולימפיאדת לונדון במדי נבחרת אוקראינה. חנה היא ישראלית לכל דבר, אך היא אינה תוצר של בית הגידול המקומי.

אחד הסודות הגלויים במשחקים האולימפיים הוא שככל שיש לך יותר עומק וספורטאים בענף - כך אתה מגדיל את הסיכוי שלך למדליה. הג'ודו הישראלי הוא דוגמה מצוינת. ישראל אמנם דורגה במקום ה־17 בקרב המדינות הזוכות בטורניר הג'ודו בריו, אבל מדובר בענף שיש לנו בו כמות משתתפים שסטטיסטית כמעט מבטיחה מדליה. לקראת אולימפיאדת טוקיו בעוד ארבע שנים, הכוונה של ראשי המשלחת היא להגדיל את כמות הג'ודוקאים כך שיהיו לנו נציגים ונציגות בכל משקל. מהלך שכזה דורש השקעה כספית, אבל ראשי איגוד הג'ודו הם כאלה שיודעים לדפוק על השולחן של השרה ולהביא עוד כסף. אחרי שתי מדליות בריו, גם יהיה להם יותר קל. ענף השיט, על אף המדליות שניפק, הוא ענף מפוספס. אחרי שמעין דוידוביץ' תסיים את הקריירה, ייווצר ואקום גדול שייקח זמן למלא. זה הזמן לתת לו את הכישרונות הצעירים שהוא זקוק להם.

הצהרות של פוליטיקאים לא יגרמו לשינוי. יש להפשיל שרוולים ולהוציא את ילדי ישראל אל מזרני הג'ודו ואל בתי הספר לשיט ולגלישה. תעדוף של הג'ודו והשיט בתקציבי ממשלה יסייע לכך. לישראל יש את אחד משטחי האימון הטובים לשיט: רצועת חוף ענקית, מזג אוויר שמאפשר אימונים כל השנה ואנשי מקצוע מהטובים בעולם. נכון, הציוד יקר, אבל אם המדינה תיכנס לתמונה - היא תיצור את אלופי המחר.

אין טעם להשקיע כספים רבים בענפים אחרים, גם אם כמות הספורטאים בהם גדולה יותר. כבר עשרות שנים נציגים ישראלים אקראיים בענפים שונים אינם מצליחים לייצר הישג אולימפי אחד. משרד הספורט והשרה שבראשותו צריכים לקבל החלטה קשה, ולנווט את הכספים למען המדליות של העתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עדי רובינשטיין

כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".

כדאילהכיר