המדליות של העתיד: להתרכז בעיקר

מבט על שני הדורות האחרונים בספורט האולימפי הישראלי, אלו שהצמיחו לנו את זוכי המדליות הראשונים ואת ממשיכיהם כיום בריו, מגלה שישראל מצטיינת באופן בלעדי בג'ודו ובשיט, שמהם הגיע הרוב המוחלט של המדליסטים. מדובר בפרק זמן ארוך - מ־1992 ועד היום - ולכן מסקנות אפשר כבר להסיק בביטחון.

ישראל אינה מסוגלת, נכון להיום, לייצר ספורטאים ברמה הגבוהה לענפי האולימפיאדה הגדולים כגון אתלטיקה ושחייה. הסיבות מגוונות: מחסור בספורטאים בגילי ילדות בגלל מערכת איתור שלא קיימת, מאמנים ישראלים שאינם שייכים לטופ העולמי, ועוד לא דיברנו על גנטיקה.

כל אלה, לצד שליטה של מדינות מסוימות בענפים - כמו השליטה האמריקנית בשחייה - לא מותירים מקום רב לאחרים. גם על אתלטיקה אין באמת מה לדבר. חנה קנייזבה־מיננקו עלתה לישראל בגיל מבוגר, לאחר שסיימה במקום הרביעי באולימפיאדת לונדון במדי נבחרת אוקראינה. חנה היא ישראלית לכל דבר, אך היא אינה תוצר של בית הגידול המקומי.

אחד הסודות הגלויים במשחקים האולימפיים הוא שככל שיש לך יותר עומק וספורטאים בענף - כך אתה מגדיל את הסיכוי שלך למדליה. הג'ודו הישראלי הוא דוגמה מצוינת. ישראל אמנם דורגה במקום ה־17 בקרב המדינות הזוכות בטורניר הג'ודו בריו, אבל מדובר בענף שיש לנו בו כמות משתתפים שסטטיסטית כמעט מבטיחה מדליה. לקראת אולימפיאדת טוקיו בעוד ארבע שנים, הכוונה של ראשי המשלחת היא להגדיל את כמות הג'ודוקאים כך שיהיו לנו נציגים ונציגות בכל משקל. מהלך שכזה דורש השקעה כספית, אבל ראשי איגוד הג'ודו הם כאלה שיודעים לדפוק על השולחן של השרה ולהביא עוד כסף. אחרי שתי מדליות בריו, גם יהיה להם יותר קל. ענף השיט, על אף המדליות שניפק, הוא ענף מפוספס. אחרי שמעין דוידוביץ' תסיים את הקריירה, ייווצר ואקום גדול שייקח זמן למלא. זה הזמן לתת לו את הכישרונות הצעירים שהוא זקוק להם.

הצהרות של פוליטיקאים לא יגרמו לשינוי. יש להפשיל שרוולים ולהוציא את ילדי ישראל אל מזרני הג'ודו ואל בתי הספר לשיט ולגלישה. תעדוף של הג'ודו והשיט בתקציבי ממשלה יסייע לכך. לישראל יש את אחד משטחי האימון הטובים לשיט: רצועת חוף ענקית, מזג אוויר שמאפשר אימונים כל השנה ואנשי מקצוע מהטובים בעולם. נכון, הציוד יקר, אבל אם המדינה תיכנס לתמונה - היא תיצור את אלופי המחר.

אין טעם להשקיע כספים רבים בענפים אחרים, גם אם כמות הספורטאים בהם גדולה יותר. כבר עשרות שנים נציגים ישראלים אקראיים בענפים שונים אינם מצליחים לייצר הישג אולימפי אחד. משרד הספורט והשרה שבראשותו צריכים לקבל החלטה קשה, ולנווט את הכספים למען המדליות של העתיד.