שש הערות על האולימפיאדה
מי חושב שהמשחקים בריו הם תצוגה של לאומנות רדיקלית? • מה הקשר בין מרכז מפלגת העבודה לשוד קופה בצפון רומניה? • ואיזו עצה אפשר לתת לחופרי מנהרות חמאס?
בזמן שכולם חוגגים, ובצדק, את זכייתה של ירדן ג'רבי במדליית ארד, לי יש כמה הערות על הנעשה בריו:
1. אם לא הופתעתם ממדליית הארד של ג'רבי וההצלחה של שגיא מוקי על מזרן הג'ודו, בוודאי לא הופתעתם שאת שמחת הישגם הפכו בעיתון "הארץ" ללאומנות רדיקלית.
2. ואם כבר ג'ודו, אז פעם הג'ודאים היו חוזרים מכל תחרות עם מדליות, אבל מאז שהתחילו לקרוא להם ג'ודוקא זה הפך לקשה יותר.
3. האולימפיאדה התקרבה לחצי הדרך, וכבר אני שומע בכי על כך שאפילו קוסובו זכתה במדליה לפנינו. אז ראוי שתדעו שני דברים: קודם כל, מדליות זהב לא באמת עשויות מזהב. בדקתי, אלה בכלל מטבעות שוקולד שנשארו מחנוכה, והשוקולד שבפנים פחות טעים גם משוקולד פרה. דבר שני, שקוסובו לא תתלהב, כי לעומתנו, לא זכור לי שהיא עלתה על הפודיום בחידון התנ"ך העולמי.
4. אחרי תקרית בינלאומית עם שכנינו מצפון, נראה שהמשלחת הישראלית הפיקה לקחים ולקראת האולימפיאדה בטוקיו ב־2020 תערוך אימונים בעלייה על אוטובוס שאין בו כבר נציגים לבנונים כועסים.
5. לפי כמות המייבבים על כך שספורטאינו, ברובם, צריכים להתמודד עם הכישלונות שלהם, נראה שאף אחד לא שמע כי הם אכן עושים זאת, ואפילו טוב יותר מהמייבבים עצמם.
6. ואם כבר לייבב, לי חסרה במשלחת הישראלית נבחרת הדרסאז' הלאומית שלנו. למי שאינו יודע, הכוונה לנבחרת הרכיבה האמנותית, שבעברית קלה זה אומר - רכיבה על סוסים שרוקדים בלט. מדובר בענף שנראה מביך יותר משזה נשמע, אבל הוא אולימפי לגמרי, וההיסטוריה מלמדת שהיו לנו פרשנים שבאמת ידעו להסביר מדוע התופעה הביזארית הזאת מוגדרת כספורט.
בוז'י פינת זלדה
רק עכשיו הבנתי מה כל כך הפריע לי בקריאות ה"בוז'י הביתה" במרכז מפלגת העבודה.
הן פשוט הזכירו לי סיפור יהודי ישן, המובא בספר "מעשים שהיו בעירנו", ומגולל את קורותיהם של יהודי עיר קטנה בחבל בוקובינה שבצפון רומניה. מדובר במפגש על מדרגות בית הכנסת בין יענקל למוישה, שאחרי ה"מה נשמע?" ושאר ברכות אמר: "יענקל, לא תאמין מה קרה לי בחנות. הקופאי שלי ברח עם כל הכסף שהיה לי בקופה, ובאותה הזדמנות גם לקח איתו את אשתי זלדה".
"אוי ויי", אמר יענקל, "אבל האמת היא שכבר שמעתי שמדברים על זה בעיר, ולדעתי הוא יתחרט מהר מאוד, אחרי שיגלה שכולם בבוקובינה שמעו על זה והוא לא יוכל להיכנס לשום בית כנסת להתפלל".
השיב מוישה: "אכן, עבר רק שבוע ונראה שהוא כבר מתחרט".
שמח יענקל: "זה אומר שהוא כבר החזיר לך את הכסף?"
תיקן מוישה: "עדיין לא, אבל את זלדה הוא כבר החזיר".
חדשות לקברים
בזמן שברצועת עזה מנהרות החמאסניקים לא מפסיקות להתמוטט על חופריהם, קמה לה התארגנות חדשה של מפוני גוש קטיף, שמטרתה לעודד את תקוות חזרתם ליישובים החרבים - ולהקימם מחדש. נכון, כרגע זה נשמע לא מציאותי, אבל כיוון שבמדינה שלנו יש להביא בחשבון את הלא ייאמן, כדאי להיערך לשאלות שעלולות להתעורר במקרה שנחזור לגוש. מה למשל? קריסתן הסדרתית של מנהרות הטרור.
ובכן, אם וכאשר יחזרו התושבים לגוש קטיף, ליישוביהם שבעבר פרחו, ובמהלך חפירת יסודות בית ימצאו שרידי חמאסניקים שנקברו בקריסת מנהרה, בתוך דקות יופיעו עסקני "אתרא קדישא", ישתטחו תחת כף הדחפור וירצו לבדוק מי המתים, ויעכבו את הבנייה.
ואני, טיפוס של דו־קיום, מבקש לעזור לחמאס לעצור את הבנייה היהודית המחודשת, ולספק להם עצה - כל שעל החופרים לעשות הוא לרדת למנהרות עם ספריי צבע, ובכל כמה מטרים לרסס כתובות כמו "תג מחיר" או "כהנא צדק". מבטיח לכם שזה ישכנע את אנשי "אתרא קדישא" לא לאפשר את הבנייה במקום.
כל זה מביא אותנו למעשייה יהודית מתקופת המהפכה הסובייטית (1917), אשר מופיעה בכתבי רבי אלתר דרויאנוב. קודם אציין כי באותן שנים היה ויכוח שנקרא "השאלה האגררית", הזכות לבעלות על אדמה. הקומוניסטים רצו שכל הקרקעות יהיו בבעלות המדינה, ולשם כך הופקעו מחזקתם של איכרים ובעלי חוות, שהתנגדו לכך כמובן, וכך היה: "שני יהודים נפגשו ושוחחו. אמר האחד: בביתי ובעסקיי הכל טוב ויפה, אלא שפרץ סכסוך ביני לבין אשתי בשאלה האגררית".
תמה חברו: "אתה ואשתך חנוונים. מה לכם ולשאלה האגררית?"
השיב הלה: "בוא ואסביר לך. אני אומר שכבר הגיעה שעתה שלה שתיקבר באדמה; ואילו היא חולקת עלי ואומרת שכבר הגיעה שעתי שלי שאקבר באדמה".
תגובה
מכללת צפת שיגרה תגובה לקטע שהופיע כאן בשבוע שעבר, בעניין התואר במיסטיקה שהיא מעניקה. בקצרה, המכללה טוענת כי הנושא נלמד בכל האוניברסיטאות, ולכן למה ייגרע חלקן. עוד הדגישו כי הסגל שלהם משובח, ואף נטען כי אני לוקה בבורות.
הם אף הבהירו כי הם מוכנים ללמד אותי ולחבר אותי לצד הרוחני שלי, אבל כדאי שיידעו כי לא מגיע לי כל הטוב הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו