"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לקראת ט' באב: דרושה אהבת חינם

,עודכן

לתשעה באב אין יחסי ציבור משובחים. הוא קורה בחופש הגדול, באוגוסט, כשכולם ספונים במזגן או בבריכה, או צמים, סוגר את בתי הקפה ומוריד כבדות לימי החופש. אבל ט' באב הוא אירוע שיא בתהליך זוחל והרסני שהתרחש בחברה הישראלית הקדומה, ואשר אנחנו עדים לתופעות מקבילות שלו גם בעת החדשה, וביתר שאת בשנים האחרונות.

במסגרת עבודתי כמנכ"לית "צו פיוס" אני נפגשת עם אנשים רבים, אזרחים מן השורה ואישי ציבור, וכולם מביעים דאגה כנה לעתיד המדינה דווקא מן ההיבט החברתי. המחשבה על ההשפעות השליליות של הקיטוב והניכור בין המגזרים מדירה שינה מעיניהם והשאלה כיצד אפשר לאחות את 12 השבטים לאומה אנושית אחת חיה, מטרידה את מנוחתם.

נדמה שהשנים האחרונות הביאו לנסיגה בתחושת האחווה והשותפות שאפיינה את הדורות המייסדים. הקבוצות מתכנסות, איש לקהילתו, ולמרות ההבנה שיש צורך לחולל שינוי, ואף על פי שנעשים מאמצים להוביל מהלכים בתחום הזה, גורמים רבים פועלים ללבות את האש. בכל פעם קם מישהו ומצית מלחמה בין ספרדים לאשכנזים, דתיים לחילונים, עולים לוותיקים ועוד.

ומלחמות היהודים משאירות אחריהן פצועים רבים. נושאים את הצלקות מזרחים שהוריהם מתביישים במוצאם, והם החליפו את שמם; הומוסקסואלים שמישהו קם עליהם וקורא להם סוטים; חרדים שחשים שנואים ודחויים; המתנחלים שראו את דיוקנם המעליב בתוכניות סאטירה וחוו אדישות לכאב הפינוי; חילונים שהטיחו בהם "בוגדים" כאשר הביעו ביקורת על דרכי הצבא. ובכל אלה, יש מי שגוזר קופון, וישנו הרוב הנושא בעול.

ואיש לא מוביל מהלך לשינוי החברתי ולא מגייס המונים למען הפסקת ההסתה והשיסוי. איפה מנהיגי המחאה שתמנע את חורבן הבית השלישי? מי יהיו אלה שיסחפו בני נוער ואזרחים משולהבים בקריאות "העם דורש דבק חברתי"?

• • •

בראש השנה תשע"ו אמר הרמטכ"ל בני גנץ, בטקס הרמת כוסית של צו פיוס, כי בכל שנותיו לא חש איום קיומי על המדינה המשתווה לחוסר האחדות בעם. בראש השנה הבא אנחנו שואפים להיות במקום אחר אבל עוד רבה הדרך.

אנחנו מאמינים בחינוך מהיסודות, חינוך לפלורליזם, סובלנות, מתן אפשרות לחוויות משותפות לילדי כל המגזרים כולם. מכיוון שכשאנו נושאים עינינו לעבר עתיד המדינה, אנו משליכים את יהבנו על הצעירים שלה. הם אלה שיישאו את הפלטפורמה למחאה הבאה. מחאת הסובלנות והזכות לחופש בחירה בחברה מתוקנת ובריאה המושתתת על ערכי היהדות והדמוקרטיה, בחברה החפצה חיים ואהבת חינם ולא חורבן נוסף.

הכותבת היא מנכ"לית צו פיוסטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר