ההתנתקות מעזה כ"ניסוי מעבדה"- מה למדנו?

ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה ומה שקרה לא בהכרח יקרה שנית. בכל זאת הזיקה בין מה שהתפתח בעזה לאחר יציאתנו ועקירת יישובינו שם, בקיץ 2005, לבין מה שיכול להתהוות אם מהלך דומה ימומש ביהודה ושומרון, מחייבת למידה עניינית וביקורתית. 

לקיחת השלטון על ידי החמאס

נסיגת מדינת ישראל חיזקה את גישת החמאס  כי החרות הפלשתינית תושג בדרך ההתנגדות ולא בדרך המדינית כגישת אבו מאזן. להתהוותה של ישות ריבונית חמאסית ברצועת עזה יש השלכות רבות המחייבות בחינה מחדש של דרך אוסלו. הנחת יסוד שנמוגה, בהשפעת ההתנתקות, היא ההנחה כי בוויתורים הדדיים בין העמים ייווצרו תנאים להכרה הדדית ולהשלמה עם סיום הסכסוך. גישת חמאס הפכה לדומיננטית, לפיה אנחנו נסוגנו נוכח המצוקה שנבעה מפעולות ההתנגדות המתמשכת. במגמה זו הוטל על  פתרון שתי המדינות, הגיון ראדיקלי, שצבע אותו כדברי חאלד משעל, בצבעי תכנית שלבים מתמשכת בדרך של מאבק.

ההיפרדות כהגיון מרחבי

מזה שנים מוכוונת תקוות הישראלים להסדרה מרחבית מפרידה, כפי שתוארה על ידי אהוד ברק בהיותו ראש ממשלה במילים "הם שם ואנחנו כאן". עם יציאתנו מרצועת עזה, המרחב עוצב בהגיון זה, במערכת גבול טוטאלית, המסדירה את ההפרדה באמצעות גדר ומשטר גבול צבאי מובהק. בכך הושג לכאורה מצב הפרדה אידיאלי. אלא שהתפתחות החמאס, דפוסי התחמשותו והגיון פעולתו, הציבו לנו אתגר מערכתי מורכב. עבור רקטות ופצצות מרגמה הגדר אינה מהווה מכשול, וכך גם לגבי איום המנהרות.

הגדר אמנם מסייעת  בשגרת הביטחון השוטף, אך באופן סימטרי מסייעת גם ליריב המתעצם בבטחה מעבר לגדר. בחסות הגדר והסדר המרחבי המפריד, הצליח החמאס לבנות כוח צבאי סדור, מאורגן על בסיס גדודים וחטיבות, עשיר במערכי אש רקטיים חבויים ומוגנים, ונתמך על ידי מערכת פיקוד ושליטה יעילה. את כל זה לא היה ניתן לבנות ולקיים אלמלא ההסדרה המרחבית המפרידה בחציצה מוחלטת בין "כאן לשם". כאן יסוד ההבדל בין דפוסי התארגנותו של חמאס בעזה המופרדת מאחורי גדרות, לבין קשיי התארגנותו של חמאס ביהודה ובשומרון, כולל במרחב חברון, שם הוא מוכר כבעל עוצמה. 

תנאי פירוז

בהחלטת ראש הממשלה אריק שרון לממש את נסיגתנו מרצועת עזה במלואה, כולל ויתור על אחיזתנו בציר "פילדלפי" בגבול רצועת עזה ומצרים, נוצרו תנאים להצטיידות חמאס בנשק תקני מתקדם בכמויות גדולות. מהלך דומה ביהודה ובשומרון עלול להביא לפתחי גוש דן ונמל תעופה בן גוריון פוטנציאל איומים בלתי מתקבל על הדעת.

אלה רק מקצת השיקולים שמתחייבים להבחן בכובד ראש אחראי, לקראת כל צעד דומה ביהודה ושומרון. במה שקרה אם כן ברצועת עזה, מאז קיץ 2005, על מלוא הקשיים שהוצבו בפנינו במלוא נוכחותם המאתגרת, מצויה ברכה, בבחינת "ניסוי מעבדה" מקדים. אם רק נלמד את מה שהתהווה, ללא קיבעונות תפיסתיים, נציל את מדינת ישראל מפני הסיכון הטמון ביישום "פתרון" שתי המדינות.

הכותב הוא עמית מחקר מרכז בס״א

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו