פוקימון גו: לאן אתם הולכים?!

הפיכה צבאית בטורקיה? פיגוע בניס? הנאום המועתק של מלניה טראמפ? מסתבר שמשהו אחר, גדול וחשוב יותר, מטריד בימים אלה את העולם האמיתי: האפליקציה החדשה "פוקימון גו" מבית נינטנדו. רק הושקה בתחילת החודש וכבר זכתה למספר חסר תקדים של הורדות.

אז מה בדיוק קורה שם? בגדול כלום, בקטן - מרדף אחרי דמויות של מפלצות וירטואליות במרחב הממשי של משתמש הסלולר. בעזרת אלגוריתם הגולש חווה את הדמויות כאמיתיות ויוצא להשיג אותן. לי אין, כמובן. חברה סיפרה לי. פוקימון גו לוקח את משחקי הווידאו לשלב חדש, כזה שבו אנשים מתפטרים מהעבודה כדי לשחק, עושים תאונות (בחיים, לא בנייד) ומפסידים מלא כסף ברכישת חפצים שונים שקשורים למשחק. ואתם יודעים מה הכי דפוק בכל הסיפור? איך לא חשבתי על זה קודם?!

אולי כי כשאני עוצרת לחשוב על זה, מעולם לא התמכרתי לשום דבר. חוץ מלשקרים. רגע באמת, לא תמצאו אותי בקנדי קראש, בפיפ"א או בסאגה ויש מצב שאני כל כך לא מבינה בז'אנר שזרקתי פה בכלל שמות של קבוצות כדורגל (שגם בזה אני לא מבינה).

מה שאני כן מכורה אליו, לעומת זאת, זה הניסיון להבין איך כמה מחבריי הטובים ביותר מכורים למשחקים האלה. מדובר בחבורה אינטליגנטית, קרייריסטית ומלאת תחביבים (הכל יחסית אלי כמובן) של אנשים שבשנות השלושים לחייהם, במקום לקרוא ספר או לצאת לריצה, מעדיפים להתמקד בעליית שלב בקנדי קראש, ובמקביל לצנוח בכמות תאי המוח שלהם.

חברה טובה, לא חשוב שמות, מיכל, אשכרה קנתה שלב בקנדי קראש. מבחינתי זה היה רגע מכונן ביחסים שלנו. "אני לא מאמינה שעשית את זה!" צרחתי עליה. "את בחורה בוגרת בת 35 שמשלמת ממיטב כספו של אביך על משחק בנייד ואני חברה שלך, מה זה אומר עלי?!" אולי שבגילי כבר אין לי הרבה חברים אז מסתפקים במה שיש.

מצד שני, קשה להאשים אותה. מרבית המשחקים האלה פותחו על בסיס מחקרים פסיכולוגיים שמצאו מה הם הפרמטרים שגורמים לאנשים נורמטיביים להתמכר. אחד מהם, למשל, הוא היכולת להתקדם מהר במשחק על ידי מניעת תסכולים מיותרים. השני הוא ויזואליה וסאונד שמושכים את העין. השלישי הוא כנראה ילדות עשוקה.

אבל בואו לא נהיה קטנוניים, אם מדובר רק בהתמכרות קלה ובהוצאה של כמה עשרות שקלים בחודש, אז דיינו. הבעיה במשחקים האלה היא שאנשים אשכרה מתים בגללם, ואני לא מדברת על מוות רוחני, אלא על הלוויות ומאבקי ירושה. בשנת 1981 נפטר נער בן 19 מהתקף לב אחרי משחק ממושך ב"Berzerk", כמה דקות אחרי ששבר שיא. ועדיין לא דיברתי על מקרי דיכאון קשים. אתם יודעים, כשהמשחק נגמר ויש תחושת ריקנות גדולה שאין לחיים משמעות ובשביל מה לקום מחר בבוקר. עד המשחק הבא.

ואולי הפוך על הפוך, אני זו עם הנטייה להתמכרות יותר מכולם ועמוק בפנים אני יודעת שאם אני אציץ אז אני אפגע, ומאחר שלא בא לי להפוך לזוהר ארגוב של פוקימון גו, בינתיים אני מעדיפה להתמכר רק לקפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו