הטרור בצרפת: פרחים מול מקלעים

"דאר אל־חרב" (בית המלחמה) הוא אזור כפירה שיש להשליט עליו את האיסלאם בשכנוע או בכוח. חדית' המיוחס למוחמד אומר: "מי שהנו עד למציאות של כפירה ועושק עליו לשנותה בידיו (בג'יהאד), אם אינו יכול, בלשונו, ואם נבצר ממנו, לפחות בליבו". זו תמצית הטרור המתרחש הן בישראל והן באירופה: מדובר בג'יהאד "בידיים איסלאמיות" הכולל נשק, דריסה, דקירה, רימוני יד וכל מה שניתן להפעיל בידיים לצד עניינים "שבלשון ובלב": הסתה, רמייה, הונאה ו"הכשרת הלבבות" של המוג'אהדין, שכן לפי דברי הנביא, "תוצאת המעשה מתחילה בכוונות".

בעוד ההתקפה בניס היא חלק מהקוד התפעולי האיסלאמי וכוונה לשבירת מורל הצרפתים, הכחשת הטרור כ"איסלאמי" היא האסון בהתגלמותו. כפי שהיהודים הואשמו "במגיפה השחורה" בימי הביניים, נאחזים הצרפתים בטיעון "הכיבוש" בשטחים כהנמקה לטרור באירופה, חרף העובדה שאין קשר בינו לבין הטרור האיסלאמי בעיראק, בסוריה, בלוב, במצרים ובתימן, ובטח שאינו קשור לטרור ההתפשטות האיסלאמי באירופה. ניסיונה של אירופה לרצות את המפלצת האיסלאמית התוססת בקהילות האיסלאמיות מבית באמצעות הצדקת הטרור נגד אזרחי ישראל כאקט לגיטימי נגד "כיבוש", ואפילו כסיבה לטרור האיסלאמי באירופה, הוא טריק נואל של צביעות, חולשה ורפיון מחשבתי.

כל אלו מזמינים התקפות על ישראל ובד בבד מעצימים את החולשה של אירופה המתחסדת והמתחנפת שתתפוצץ בפני המערב כבומרנג. תבוסתנות ורפיון אלה מסבירים גם את נכונותו של אונסק"ו להכריז על הר הבית כאתר איסלאמי ולהתכחש להיסטוריה המכוננת של היהדות והנצרות בירושלים (פעילות ישו ומסעי הצלב). ניסיונם של גורמים בצרפת להציג את הטרוריסט שטוף המוח מניס כ"חילוני" הוא פתטי. אפילו דאעש, שקיבלו אחריות לפעולה, מגחכים. קשישי התקופה הקומוניסטית טוענים שכל אתיאיסט או קומוניסט ערבי יאמר לפני מותו את ה"שהאדה", כי זה נעוץ להם היטב "בלשון ובלב".

הודאתו של הנשיא הולנד כי צרפת נתונה באיום איסלאמי היא נקודת מפנה, אך בינתיים ממשיך אובאמה להלך על חבל דק ובאקרובטיקה מילולית מנסה להעלים את רעיון האימפריאליזם האיסלאמי האלים. אלא שבניגוד לקרקס, מוכיחה ההיסטוריה שבמציאות אין לעולם רשת ביטחון.

כשליצנים (כגון צ'מברליין) נופלים מהחבל, הם גוררים את העולם לאסון. כך, כמענה להתקפת הנגד האיסלאמית ויתרו בני הצלבנים על המוצב הקדמי הישראלי ועל קודשי הנצרות. נוכח החולשה, גואה זרם המהגרים הנקלטים במובלעות האיסלאמיות התוססות והמוסתות, ותבוסת אירופה מצטיירת "בטווח זריקת האבן" (או הרימון)...