ממשל וצבא בטורקיה: הלקח של ארדואן

הפתרון שמצא מוסטפא כמאל ("אטאטורק"), מייסד טורקיה החילונית, לשמירת החוקה היה הצבת הצבא כמי שאמון על מימוש חוקה זו. היה זה הסדר שהבטיח סוג של יציבות משטרית, אך היווה סתירה למסגרת הדמוקרטית, שבה בא לידי ביטוי רצון העם, ולא פרשנותם של הגנרלים באשר למימוש החוקה. היה זה דווקא ארדואן, בהיותו ראש ממשלת טורקיה, אשר התעמת עם ההנהגה הצבאית של ארצו, ואשר הצליח להגביל מאוד את כוחו של הצבא.

היו מי שביקרו אותו על כך שלא היה זה אלא חלק מן המסע שלו לשיתוקם של מוקדי הכוח השונים בארצו (הרשות השופטת, התקשורת והמסגרת החינוכית־דתית שהקים גולאן, תומכו לשעבר), אבל האיחוד האירופי ואחרים בירכו על המהלך, משום שהוא התאים לתפיסה הדמוקרטית שלפיה הצבא ממלא את הנחיות הממשל ואינו מפקח עליו. היה זה צעד שקירב - לפחות תיאורטית - את טורקיה לחברות באיחוד האירופי.

ניסיון ההפיכה, שהיכה את הכל בתדהמה, הוכיח שהשתלטות על הצבא אינה מהלך פשוט כל כך, וששינוי שלטוני (כמו זה שהתרחש במצרים, עם בחירתו של מורסי וניצחון האחים המוסלמים) אינו יכול להביא למהפך מיידי בארגון הגדול והחשוב ביותר במדינה. מדובר במפקדים שבילו עשרות שנים מחייהם במסגרת הצבאית, גיבשו את תפיסות העולם שלהם במהלך שנים אלו, ואינם משנים אותן באופן אוטומטי עם חילופי השלטון. העובדה שבשלב מסוים הצליח ארדואן להביא קבוצה גדולה יחסית של קצינים למשפט, ואף גרם להחלפת הפיקוד הצבאי הבכיר, אינה אומרת שקצינים בכירים פחות שוכנעו בצדקת דרכו. אולי להפך. בדיעבד, אפשר לומר שהאירוע צריך היה להיות פחות מפתיע משהיה.

את ניסיון ההפיכה לא היה אפשר למנוע רק באמצעות הרשתות החברתיות. מי שטוען כי הרשתות הללו החליפו את כיכר העיר למד עד כמה האמירה הזו מוטעית בלילה הקריטי שבין שישי לשבת. ארדואן קרא לאנשים לצאת לרחובות, והם הגיעו לנמל התעופה ולרחובות ולגשרים ולכיכרות, והבהירו למורדים כי בין אם הם אוהדים את הנשיא ובין אם הם מתנגדים נחרצות למדיניותו ולהתנהגותו, הם אינם רוצים לשוב לשנות הדיקטטורה הצבאית (על כל השלכותיה המדיניות והכלכליות), והם מעדיפים דמוקרטיה פגומה על פני שלטון צבאי מושלם כביכול. הרשתות החברתיות מילאו תפקיד בהעברת המסר, אבל אילו נשארו הטורקים הצעירים בבית היה היום שלטון צבאי באנקרה.

הפרשנים מצפים כי ארדואן יכביד עתה את אוכפו, וישתמש בניסיון ההפיכה הכושל כדי להצדיק פגיעה בוטה יותר בזכויות האדם ושליטה הדוקה יותר בתקשורת, כדי למנוע את הישנות המקרה. ההערכה היא שהוא ינסה שוב להעביר בפרלמנט את השינוי החוקתי שירחיב את סמכויות תפקידו (אף על פי שהצליח להקים משטר נשיאותי, למעשה, בלי שום שינוי חוקתי). אני מקווה שיש בסביבתו מישהו המציע לו לעשות את ההפך, והמזכיר לו כי, במידה רבה, הביא על עצמו את המצב שנוצר, בין השאר כאשר בנה בארמון 1,000 החדרים שלו חדר אחד יותר מדי. אם נשיא טורקיה יעשה עכשיו מה שמצופה ממנו, יהיו אלה האופוזיציה הדמוקרטית או הקסרקטינים שיראו לו את הדרך החוצה.