כל אחד מאיתנו זוכר את הרגע שבו הסתיימה הבגרות האחרונה ו־12 שנות לימוד מתישות הגיעו אל קיצן. האושר, השחרור, התקווה והחלומות הגדולים. אבל עבור חלק מהשמיניסטים, התחושות העיקריות בימים אלו הן פחד, חוסר ודאות וחשש גדול מפני העתיד. אלפי צעירים וצעירות בסיכון, שעד תום תקופת התיכון חיו תחת המעטפת שהעניקה להם המדינה וסיימו בהצלחה כזו או אחרת 12 שנות לימוד, יוצאים כעת למאבק ההישרדות של חייהם. כמעט כל תחנה בהמשך דרכם - צבא, לימודים, תעסוקה, זוגיות, משפחה - תטמון בחובה מאבק. עבורם, במובנים רבים, גיל 18 הוא קו פרשת המים. לאחריו ימצאו את עצמם בודדים, ללא סיוע מתאים, צועדים לבד אל עבר הלא נודע הגדול.
כ־120 אלף צעירים וצעירות במצבי סיכון בגילי 25-18 חיים כיום בישראל ומתמודדים עם קשת רחבה של אתגרים וקשיים: צעירים חסרי עורף משפחתי או חברתי, בוגרי מסגרות חוץ־ביתיות (פנימיות ואומנה), צעירים עם רקע סוציו־אוקונומי קשה, היסטוריה אישית מול גורמי האכיפה ועוד. המפגש הראשון שלהם עם "החיים האמיתיים" הופך עבור רבים מהם למלחמת הישרדות כמעט בלתי אפשרית; הצלחה היא מנת חלקם של מעטים, בשיעור אחוזים בודדים בלבד.
נכון, יש אחריות שהמדינה חייבת לקבל על עצמה. הגדלת תקציבים, מלגות ללימודים אקדמיים, הרחבת ההכשרה המקצועית, תוכניות טיפול חדשניות להוצאת צעירים מעולם הפשע, סיוע לבוגרי פנימיות, הגברת שיתופי הפעולה עם העמותות הפועלות בשטח, סיוע בשכר דירה ומימון טיפולי שיניים - הם רק חלק מהפעולות הנדרשות.
אבל גם לנו כחברה יש אחריות לא מבוטלת, והמשמעותית מכולן היא התודעה. החובה שלנו היא להפסיק להתייחס לצעירים הללו כשולי החברה. להפסיק לקבל כמובן מאליו את העובדה ש־12.5 אחוזים מכלל הצעירים בארץ חיים במציאות סיכונית. הצעירים האלו לא רוצים שנרחם עליהם. הם רוצים להיות חלק אינטרגרלי מהחברה הישראלית: לשרת בצבא או בשירות לאומי, להמשיך ללימודים גבוהים, לעבוד בתפקיד מספק, להקים משפחה שיוכלו לפרנס בכבוד.
אז כשאתם נתקלים בהם עכשיו בשוק העבודה - אל תפסלו אותם רק בגלל הרקע שלהם. תנו להם צ'אנס, ואפילו קדימות על פני מועמדים אחרים. כשהם מחפשים דירה בשכירות, כי אין להם בית לחזור אליו, קבלו אותם בזרועות פתוחות ובמחירים הוגנים. נסיבות החיים שלהם לא פשוטות. רבים מהם כבר לא מעזים לחלום רחוק. ובכל זאת, יש להם חלום אחד משותף: הם פשוט רוצים להיות חלק. חלק מהחברה. אז שימו לב. רבים מהם נמצאים כנראה ממש בסמוך אליכם. אתם רק צריכים לפתוח את העיניים.
הכותבת היא מנהלת פורום הארגונים למען צעירים בסיכון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו