זועבי לא בוגדת - היא האויב

חנין זועבי אינה בוגדת. היא האויב. מעולם לא הפנתה עורף לערכיה האלימים וליעדיה האנטישמיים ולרצונה לראות את מדינת היהודים מתבוססת בדמה. כך הגיעה לזירה הציבורית, וכך היא מתפקדת בה.

אתמול השתוללה בלשונה מעל דוכן הכנסת. השיא היה בהטחת האשמה כאילו חיילי צה"ל רוצחים. מפיה זו מחמאה. הכל לפי המבייש ולפי המבויש, נאמר בבחינת מהות הדיבה.

דבריה בלתי נסבלים והיא זורה אש זרה ביחסי יהודים וערבים בישראל, ונזקה עלול להיות חמור דווקא כלפי המגזר שהיא מייצגת. אך כל היוזמות לסלקה מן הכנסת צריכות עיון ממוח צונן ולא מבטן רותחת. הנזק שבדבריה מבית זעיר מהנזק שבהשתקתה מחוץ. ענישה קיצונית תשודר מהשמאל הקיצוני לחו"ל כסתימת פיות ודרדור נוסף בדמוקרטיה הישראלית.

להענישה? מומלץ. אולי גם את ד"ר ג'מאל זחאלקה, שלשונו אלימה לא פחות ממנה, ושניהם גוררים את עמיתיהם ברשימה הערבית המשותפת אל תחתית ההתבטאות המחוספסת. אך העונש העיקרי חייב לבוא מהמגזר שלה. לא מידי היהודים, שכל ענישה מצידם - תחזק את זועבי בנצרת ובאום אל־פחם ובשיבלי.

אין זאת אומרת שלא צריך להענישה. יש לשלטון החוק כלים משפטיים ומינהליים לקרוא לה לסדר. זה עתה חזרה מארבעה חודשי הרחקה מהמליאה. עוד ארבעה לא יזיקו. אבל לא רעיון העוועים של להדיח אותה כליל לאחר שנבחרה כחוק; ולא למנוע ממנה להתמודד לכנסת הבאה, מפני שהבעיה אינה נוכחותה במשכן אלא העובדה שיש די ערבים הבוחרים בה.

גם לא הרעיון ההזוי של דוד ביטן לחוקק חוק נגדה בלבד. שום איש ציבור ערבי לא יוכל להתמודד עימה בקהלם אם הכנסת תקבע בחוק אישי כי מקומה של זועבי מחוץ למשכן. לאחר מכן היא תגיע לשם במשנה כוח, או שישראל תדרדר את דימויה הדמוקרטי בעולם במונעה ממנה להתמודד.

• • •

המערכה נגד זועבי צריכה להתנהל על ליבו של הבוחר הערבי. בהגדלת הנוכחות של ערבים באקדמיה כפי שהחליטה לאחרונה המל"ג, ובמתן היתרי בנייה ליישובים הנאנקים תחת עול הצפיפות - והממשלה הבטיחה ולא קיימה; ורק לצד אלה, לאחר אלה, בעונשים.

הם נחוצים. הם הסדרי ביניים. הם דוחים משברים, לא פותרים דבר.